עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/62

הדף הזה לא עבר הגהה

‫הקבלה והדרשות‬

‫רמו‬

וכן היתה תשובת זקן הדור אז ר' דוסא בן הרכינס, כאשר נשאל על זה מראשי חכמי הדור ובא שם ד׳ ט"ז:

״התחילו מסבבים אותו בהלכות וכו' אמרו לו צרת הבת מהו אמר להן מחלוקת וכו׳ הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כבית הלל וכו' אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים צרת הבת אסורה (לאחין) וכו'״.

והכל הולך למקום אחר שכל פשיטת הספק היתה רק מקבלתם.

ועל כן הננו רואים גם זאת כי אף שבכל מקום הספיק להם עדות שלמה של קבלה בהלכה למעשה לא רצו במקום הזה עוד להחליט דבר גם על ידי זה.

ור׳ יוחנן בן נורי הציע (דף י"ד) "אמר ר׳ יוחנן בן נורי היאך הלכה זו רווחת בישראל וכו' בואו ונתקן להן לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה״.

וכל זה לפי שגם בכל קבלה ועדות דקדקו הרבה מאד מכל צד עד שסמכו על זה, ובכל התורה כולה אשר היסוד עצמו מוסכם לכל וידוע בלא עדות, והספק הוא רק בפרט אחד תוך היסוד יכולים היו לדקדק בקבלת העדות על פי הידיעה השלמה אשר ידעו וקבלו כולם בהיסוד הכללי.

לא כן המקום היחידי הזה היוצא מכלל אשר יש בזה דבר אשר לא נמצא כן בשום מקום כי עיקר היסוד נסתפק, רצו להחמיר גם אחרי הכלל שהלכה כבית הלל, וגם אחרי העדות מפי ר׳ דוסא בן הרכינס ומפי ר׳ יהושע.

ולא החמירו מפני שפשטה ההוראה כבית הלל וכתשובת רבן גמליאל (בגמ׳ רשב"ג ט"ס) על זה ״ומה נעשה להם להצרות הראשונות מעתה״.

והאם יכול להיות ספק אחרי דברים ברורים כאלה כי בהתרת הספיקות לא השתמשו מעולם בדרשות ולא הכריעו כי אם מתוך קבלה שלמה וחלוטה, והדרשות באו רק אחר זה על ההלכה, ולא להיפך.

וכן הדבר גם במקום הזה שאחרי שהוחלט הדבר על פי דברי בית הלל אשר גם בכלל נפסקה הלכה כמותם בכל מקום, וכשנתחזק זה גם על פי עדות של הלכה למעשה מר' יהושע, ועדות של קבלה מזקן הדור ר׳ דוסא בן הרכינס, ואחרי שגם כן פשטה ההוראה מימים הראשונים, אחר כל זה תמכו התנאים האחרונים את כל הדברים בהסגנונים של ״מנא הני מילי״.

ועי' גם בתוספתא סנהדרין פרק ב׳ שבא שם:

״העיד חנניה איש אונו לפני רבן גמליאל שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת".

וכבר נתבאר לנו שהי׳ זה בימי דאמיטיאנוס בימי אושא בפעם ראשונה בהיות רבן גמליאל באושא, וכאשר הי׳ נדרש להם לעשות חדשה עתה ולעבר את השנה בגליל, אף שאולי הי׳ להם דרך לעבר בדוחק ביהודה, ונסתפקו אם בדרך זה יועיל העבור,

ולא דנו על פי דרשות כי אם חפשו אחרי קבלה, אשר אך זה הוא היסוד בכל מקום.