הקבלה והדרשות
רמא
כי הנה לשון המשנה על זה שם:
״הלכות שבת החגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות, הדינין והעבודות הטהרות והטומאות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה".
ולפי מה שהורגלנו נחשוב שיש לנו בזה שתי מדרגות שונות בנוגע להדרשות ולא להקבלה.
אבל בין דברי המשנה ובין דברי הגמרא שם אי אפשר לפרש כן.
והדברים ילכו רק על כתובי התורה שנתפרשו והקבלות עליהן, ונבאר הדברים.
והנה בגמ' נאמר על זה:
״הלכות שבת מכתב כתיבן (טובא אזהרות כתיבי בשבח ,רש"י) לא צריכא לכדר' אבא דאמר ר׳ אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור וכו׳ מאי כהררים התלוים בשערה מלאכת מחשבת אסרה תורה וכו', חגיגות מכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחנותם וכו' ומאי כהררים התלוים בשערה דברי תודה מדברי קבלה לא ילפינן, מעילות מכתב כתיבן אמר רמי בר חמא לא נצרכא אלא לכדתנן השליח שעשה וכו' אלא אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא וכו', דינין מכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדר' דתניא וכו', עבודות מכתב כתיבן לא נצרכא אלא להולכת הדם וכו', טהרות מכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא וכו', טומאות מכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ וכו', עריות מכתב כתיבן לא נצרכא אלא לבתו מאנוסתו וכו'״.
והנה לא יוכל להיות ספק שקושיות הגמ׳ ותירוצם אינם להוציא את דברי המשנה מפשטן, ואינן לאמר שאין דברי המשנה דברים כוללים כי אם שנאמרו רק על פרט אחד אשר נקטו בתירוצם,
כי אם לאמר שדברי המשנה הם זה וכל כיוצא בזה, וכבר כתב שם רש"י ז"ל בריש הדברים אצל התירוץ הראשון לא צריכא לכדר' אבא: ״לא נצרכא וכו' דבר זה וכיוצא בזה רמז מועט יש לו ללמוד מן התורה״.
והתוס' שם בד"ה לכדר' אבא כתבו ״הוא הדין לשאר מקלקלין דפטורין הוה מצי למימר אלא רבותא קמ״ל דאע־ג דצריך לעפר מיפטר כיון דלא צריך לגומא״.
ומינה לכל תירוצי הגמ׳ אחר זה, ולפנינו יבואר שכדרכם פרטו פרט רחוק וכלשון התוס׳ ״אלא רבותא קמ"ל" אבל הנם באמת דברים כוללים כדברי המשנה וכלשונה.
והדבר מוכרע גם עוד הרבה יותר מזה,
שהרי דברים כמו שהם יפלאו מאד, כי דברי הטשנה הרי ברורים ומפורשים שיש כאן גם לבד היתר נדרים שתי בבות חלוקות,
״הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות״,
״הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מה שיסמכו״.
