הקבלה והדרשות בכלל
רלו
שהכתובים המובאים לראי' אל ההלכות הם רק ציונים ואסמכתות אשר הציבו להם ציונים לעורר הזכרון, ועיקרי ההלכות היו מקובלות בידם בעל פה, וזה רחוק מאד כי ראינו שהם שואלים תמיד מנא לך הא ומשיבים מקרא פלוני ומקשים והא האי קרא מיבעי ליה לכדתניא ומתוכחים ומפלפלים, שלא יצויר שיקשו כן על דבר שהוא רק רמז וסימן לבד, וכשיש מחלוקת כל אחד ואחד מביא ראי׳ לדעתו מן המקרא ודוחה ראיתו של חבירו והגמ׳ מפלפל תמיד ביניהם וכו' עד שמבואר שעיקר ראיתם מן הכתוב ששם נוטעו ההלכות גם שורשו״ אלה דבריו.
והדברים האלה יכולים הם רק להיות עדות לישראל עד כמה עזובה היא חכמת ישראל, בכל דבר אשר אינו נוגע להלכה, ועד כמה היא נטושה, וכסו פניה חרולים,
עד שגם איש כהרב מלבי״ם בקרבו אל חקירה כוללת כזו לא בירר את הדברים עצמם ויקח לו את כל גבובי דברים אשר מצא, וכל הטענות העולות על הדעת בהשקפה של שטחיות הדברים, ויבוא ויוקיעם לעיני השמש(ל).
והנה בא ואומר ״וזה רחוק מאד כי ראינו שהם שואלים תמיד מנא לך הא ומשיבים מקרא פלוני ומקשים והא האי קרא מיבעי ליה לכדתניא ומתרצים וכו׳״.
וכן הדבר שכל החוקרים האחרונים מלאו חצנם מעמר מטענות האלה.
אבל הרב מלבי"ם הי׳ עליו לדעת שכל הש"ס מלא מזה וכיוצא בזה, במקום שאין דרך כלל לאמר כלשונו על זה ״עד שמבואר שעיקר ראיתם מן הכתוב״.
והי׳ עליו לדעת שכל הש"ס מלא מזה במקום שכל הדבר אינו כי אם מדרבנן, ושאין על זה כל שקלא וטרי׳ שהוא מדרבנן, ושאין ספק שהוא מדרבנן, והדבר פשוט כן וידוע לכל.
ולדוגמא הנה הדבר ידוע שטומאת עכו"ם אינה כי אם מדרבנן, ואין בזה שום חולק והוא דבר פשוט בכל הש"ס.
ובכל זה בא על זה במס׳ שבת ד׳ פ״ב וד׳ פ״ג סוגיא גדולה ורחבה בכל דקדוקי המקראות ולשון הסוגיא:
״תנן התם מי שהי׳ ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה וכו׳ אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו וכו׳ ר׳ עקיבא אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה מה נדה מטמאה במשא אף עכו"ם מטמאה במשא אמר רבה תזרם דאמר קרא וכו׳ ואמר רבה במשא דכולי עלמא לא פליגי דמטמאה דהא איתקש לנדה כי פליגי באבן מסמא ר׳ עקיבא סבר
הערה (ל): והחכם ווייס אחרי אשר האריך להביא דוגמאות מאסמכתות של ר׳ עקיבא,
וצועק חמס כי ר׳ עקיבא החריב לו את עולמו בראותו בעצמו שכל מעיין יראה שאין זה כי אם
אסמכתות וכל בנינו תהו ישתדל אחר זה בעמוד 115 להסית את הקורא להאמין לו ויאמר:
״והנה אחרי האמת והדברים האלה מה מאד גדול ההפכפך אשר יגלה ויראה לפנינו אם נדמה את ר׳ עקיבא בעל ההלכה לר׳ עקיבא בעל המדרשות וכו׳ וכמעט נוכל לחשוב וכו'"
ומה אפשר לאמר לדברי תהו כאלה על יסוד גדול כזה אשר ממש כל ספרו של ווייס בחלק זה בנוי עליו ואשר אך זה לבד כל דבריו מכאן ואילך, על כל היסוד הזה יש לו סך הכל שתי ראיות והשתי ראיות האלה הנם שתיהם שדופות קדים תהו ובהו אשר אין ספק שגם הוא עצמו ידע זה.
