עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/40

הדף הזה לא עבר הגהה

‫הקבלה המחלקאות והדרשות‬

‫רלה‬

"ובהסידור הכללי, היינו ביסוד המשנה, שם באו או דברי התורה הגלוים וידועים, או הקבלות על דברי התורה ותוארי המצוות דרכי קיומן ומשפטיהם, שזה כלו קבלה, ובא שמה גם דבר התקנות הכוללות מדרבנן, אשר גם הם זמנם האחרון זמן אנשי כנסת הגדולה.

ועל כל הדברים האלה אין צריך לא טעמים, ולא ראי׳, ואין בהם שקלא וטרי׳.

אמנם זה שנתוסף על יסוד המשנה, דהיינו כל דברי תקופת התנאים, הנה כבר נתבאר שיש בזה מהם שני ענינים שונים, האחת כל הנוגע לגדר דברי המשנה וכל הנוגע לפירושה, (אם מוסכמים, או מחלוקת התנאים בזה).

וזאת שנית חקירות חדשות במקרה הבא איך הדין על פי דברי המשנה הקבועים וידועים.

שם (היינו בנוגע לדברי התנאים ולא לדברי יסוד המשנה) באמת כבר באו במשנה עצמה שקלא וטרי׳ מדברי החכמים, וטעמים וביאורים וגם דרשות מקרא.

כי המשנה מסרה לנו כל הדברים כמו שהם, וכמו שבאו מתחלתם״.

ושם נתבארו לנו כל הדברים האלה מתוך דברי המשנה.

ומתוך כל זה אשר כבר נתבאר לנו שם ובכל דברינו בנוגע ליסוד המשנה ודברי התנאים עליה, הננו יודעים כבר שני העיקרים היותר גדולים בנוגע להקבלה והדרשות.

שעל יסודי הדברים אין שם שום דרשה כמו שהוא באמת במשנה לפנינו בכל יסוד המשנה כולה מראשה לסופה, בהיות כל זה רק קבלה חלוטה.

ושם גם לא נמצא שום מחלוקת של תנאים, ובכל המשנה והגמרא מראש הש"ס עד סופו אין כל מחלוקת בין התנאים בשום יסוד(כח).

לפי שאין בישראל מפרשי המצוות אשר הוציאו מצוות מדרשות וחידשו דברים.

ועל כן אין בכל יסודי הדברים לא מחלקאות ולא דרשות.

וזאת שנית ידענו מכל אשר נתבאר לנו בכל הדברים על יסוד המשנה ודברי התנאים עליה, כי כל דברי התנאים כולם הנם רק בגדר דברי המשנה ביסודה, ולמדה ונלמדת משם כל אחד על פי דרכו וסגנון קבלתו מרבו בביאור דברי המשנה ובפירושה.

ועל כן הנה גם רמזי דקרא אשר תמכו גם בהם את דבריהם אינם כי אם ‫בדרך ״ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא“.

וכל דברי התנאים בכל המשנה כולה אשר מסרה לנו דבריהם בכל צביונם כמו שהם, הם עצמם מעידין על עצמן ומבררים לנו כי אין דבריהם ביסודם מדרשה דקרא כי אם מתוך יסודי המשנה והבירור משם כל אחד על פי דרכו.

וכבר נתבאר לנו כל זה שם מכל דברי התנאים כולם מהלל ושמאי ואילך עד סוף התנאים שכל דבריהם הנם רק על יסודי המשנה ומתוך יסודי המשנה.



הערה (כח): ‫כבר נתבאר לנו כל זה בכרך שלישי עמוד 213‬‬.