468
הקבלה המחלקאות והדרשות
ועל ידי זה בא הדבר, אשר אף כי באמת אין בעיקר החקירה בין הרמב״ן
להרמב"ם ולא כלום, ככל אשר יבואר לפנינו, בכל זה השתמשו האחרונים
בדבריהם לענין יסוד הדבר ובנוגע לעצם החקירה הגדולה הזאת עצמה.
ועל כן לא לבד שלא נתבררה החקירה הזאת על ידי זה, כי אם שנעשתה מתוך זה עוד יותר סתומה וחתומה.
ועל ידי כל זה מצאו החוקרים האחרונים כר נרחב לדלוח את המים, ולהביא שם תחת חקירה ובירור תהו ובהו וחשך של אופל וצלמות.
ומתוך חסרון ידיעתם בכל דברי ימי ישראל בימי הבית הראשון, ובחשבם מתוך טעות של חסרון חקירה כי ימי הבית הראשון היו ימי תהו, ואין להם קבלה לישראל, וכי כל התורה כולה נולדה על ברכי הסופרים אשר דרשו דרשות ויולידו תורה ומצוה בישראל,
עד כי הרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 17 כבר הי' יכול להכריז ולאמר:
״ובכלל נאמר הדורות הראשונים היו בוני ומשלימי התורה אויזבויער אונד פערפאללשטענדינער דער תורה על פי מדרש מקראות התורה וכו׳ ומה מאד נבדלה רוחנו בקריאת ודרישת התורה מרוח הראשונים, ואם יפלא בעינינו היאך יעמדו יחד הפשט והמדרש לא נפלא בעיני הראשונים״.
וכל זה בא רק מפני שרבותינו הראשונים הזניחו מלברר עצם דבר המשנה ומתי נסדרה ביסודה, וכל דבר הדרשות וענינם.
כבר דברנו בנוגע להדרשות בהמשנה בכרך שלישי מעמוד 292 ולהלן והראנו שם כי אך בטעות חשבו עד היום כי המשנה הי' מקורה הדרשות רק שהאחרונים סדרו המשנה בלא דרשות וכלשונו של פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 7אשר יאמר:
״והחכמים אשר באו אחריהם עזבו הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות ועשו להם בתים (לסידור המשנה) בפני עצמן״.
ויוסיף שם עמוד 8ויאמר ״אבל מלת משנה נאמרה על הלכה קצרה ופסוקה בלתי נתינת טעם".
והראנו שם כי כל הדברים האלה ישא רוח יקח הבל, לפי שאינם כי אם דברים בטלים.
וכל המשנה כולה מראשה לסופה היא מלאה דרשות, ונתינת טעם ושקלא וטרי׳.
וכל העוסקים בזה לא הרגישו להבין השאלה הגדולה הזאת מה הוא הדבר אשר נראה בהמשנה שני הפכים יחד, שיש שם מקומות הרבה מאד, אשר באו שם רמזי המקרא והסמך עליהן וטעמי הדבר ויסודו וגם שקלא וטרי׳ וחיקור דין, גם ככל דרכי הגמ', ולהיפך יש שם מקומות לאין מספר אשר אין שם מכל זה מאומה, והנם רק ההלכה עצמה והדין כשהוא וכו'.
ואמרנו שם:
״אבל כשנתבונן בהמשנה אז נראה ונבין כל הדבר הגדול הזה. כבר נתבאר לנו שבהמשנה שלפנינו יש בה גם סידור כללי מראשית הימים מלפני ימי שמעון הצדיק, מימי אנשי כנסת הגדולה, וסידור אחרון מימי יבנה וחתימת המשנה בימי רבי, אשר נסדר שם ונתוסף על המשנה כל דברי תקופת התנאים על המשנה.
