ר' עקיבא וזמן ראשי הדור ככלל
רלג
החרבן כדאמרינן בהנזקין וכו׳ ולא דבר כלום ולא חלק עליהם לאמר דשפיר הוי חרטה, כדתנן ר׳ אליעזר אומר פותחין בנולד אלא הדר ביה ממילתיה כיון שלא חלק על חכמי דורו״.
ומתוך הברייתות ידעו האמוראים שגם ר׳ אליעזר הי׳ בין החכמים אשר לא הודו לנחום המדי.
ומבואר כי ידעו היטב אשר גם מיד אחר החרבן ובחיי רבן יוחנן בן זכאי הי' ר' אליעזר כבר מהעומדים על רגלי עצמם.
ונראה עוד יותר בתוספתא עדיות פרק ג׳ והובא בגמ׳ זבחים ד׳ קי״ג, ובא שם:
"איתיביה ר׳ יוחנן לריש לקיש פעם אחת מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר׳ יהושע על רנליו ואמר לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו איה וכו'".
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי דברי הברייתא ״ובקשו לגזור טומאה על ירושלים״ אין הכונה בלשכת דיר העצים, כי אם בבית הוועד.
כי בהוודע הדבר בבית הועד היתה שמה שקלא וטרי׳ כזו, ושם עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר ״לא בושה וכלימה היא לנו וכו׳״,
וזה הלא ודאי הי׳ עוד בחיי רבן יוחנן בן זכאי, וגם לעיניו,
והנה הי׳ אז ר׳ יהושע כבר מראשוני ראשי המדברים בבית הוועד.
ובירושלמי חגיגה פרק ב׳ הלכה א׳ בא סיפור בשם אלישע בן אבויה לאמר:
״ובי הי׳ מעשה אבויה אבא מגדולי ירושלים הי׳ ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר׳ אליעזר ולר׳ יהושע בבית אחד מן דאכלין ושתון שרין מטפחין ומרקדין אמר ר׳ אליעזר לר' יהושע עד דאינון עסקין בדידהון נעסוק אנן בדידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה וכו׳ אמר להם אבויה אבא רבותיי אם כך היא כחה של תורה אם יתקיים לי הבן הזה לתורה אני מפרישו".
והננו רואים כי בעוד ירושלים על תילה היו שם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע מראשוני ראשי הדור עד שבסגנון הדברים יאמרו על זה בירושלמי ״קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר׳ אליעזר ולר׳ יהושע בבית אחד".
ואף כי ״לכל גדולי ירושלים״ אינם ראשי חכמי הדור כי אם שועי ירושלם, אבל הננו רואים מתוך סגנון הדברים עצמם, כי בנוגע לכבוד התורה וראשי גדוליה בעת ההיא נרשמו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
ורק מפני הזקנה הגדולה והמופלגת של רבם הגדול רבן יוחנן בן זכאי אשר אמרו עליו כי חי מאה ועשרים שנה(כה) רק מפני זה בא הכל לפני החרבן על שמו, והם הוזכרו אך מעט בימים ההם.
אבל לולא זה היו הדברים באים על שמם במקומות אין מספר גם לפני החרבן.
הערה (כה): כן אמרו בספרי דברים, ושם בא כן גם על ר׳ עקיבא.
ולפי כל דברינו בפנים הנה בנוגע לר׳ עקיבא הדברים מבוארים לפנינו כי אחרי החרבן כבר הותחלו ימי גדולתו, וחי עוד שבעים שנה אחר זה.
30
