הבריח התיכון ר' עקיבא
רל
וברוך שמסר עולמו לשומרים, ונשארה לפנינו גם הגירסא כמו שהיא ״רבן שמעון ברבי".
והוא רבן שמעון אבי רבן גמליאל דיבנה רבן שמעון בן רבן גמליאל הזקן.
וכבר נתבאר לנו כי אף שרבן יוחנן בן זכאי הי' אז האב בית דין והמציע את המשנה, הנה ההנהגה וכל סדרי המתיבתא היו בידי הנשיא, כמו שהי' הדבר גם אחר זה בימי רבן גמליאל ביבנה,
אשר אף שר׳ יהושע הי׳ האב בית דין והמציע את המשנה ככל אשר נתבאר בדברינו בימי יבנה פרק כ"ו, בכל זה היתה כל ההנהגה מהמתיבתא מסורה בידי רבן גמליאל.
וכן הי׳ הדבר גם בימי אביו רבן שמעון הנשיא, והן דברי ר׳ יוחנן בן נורי הברורים והמפורשים:
״אמר ר׳ יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה וכו׳ עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן שמעון ברבי״.
ולא יכול להיות ספק שאולי הי' כתוב מעיקר הגירסא ״רבן גמליאל ברבי״ לא הי׳ שום מעתיק בעולם בא ומגיה ״רבן שמעון ברבי" שהרי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי עם רבן גמליאל נמצא בכל הש"ס ורבן שמעון ברבי לא נמצא עמהם כל עיקר, ומי יכול לטעות בזה.
והדבר ברור ומעיד על עצמו שמפני שלא ידעו מי הוא רבן שמעון ברבי וגם לא ידעו סדרי זמנים ומצאו בכל מקום רבן גמליאל עם ר׳ עקיבא באו והגיהו.
אבל כמו שהוא לפנינו בגמרא ״רבן שמעון ברבי״ כן הוא הגירסא הנכונה והברורה.
והנה באבות דר׳ נתן פרק ו׳ נאמר על ר׳ עקיבא ״בן ארבעים שנה הלך ללמוד חורה(כ) לסוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים״.
והדברים האלה הנם אחת עם האמור בבבלי נדרים ד' נ׳.
״ר׳ עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע שמע כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיו וכו׳ אמרה ליה זיל הוי בי רב אזל תרתי סרי שנין קמי׳ דר׳ אליעזר ור׳ יהושע למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עכיד לך אבוך וכו׳ אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא(כא) וכו׳ אתא בעשרין וכו' תלמידי נפוק כולי עלמא לאפיה וכו׳ שמע כלבא שבוע אתא ואתשיל על נדריה ואשתרייה״.
הערה (כ): מספר השנים בכל המקומות האלה הנם לאו דוקא, ותפסו הלשון כן בכל מקום.
וגם קודם זה כבר למד ר׳ עקיבא שהרי השנים האלה ״שלש עשרה׳׳ ו״תרתי סרי״ הם מה שלמד לפני ר׳ אליעזר ור׳ יהושע כמו שהוא בבבלי ובירושלמי ויתבאר בפנים.
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי לא הלך ללמוד אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע כי אם אחרי אשר כבר למד מקרא ומשנה מפי רביה דמתניתא.
הערה (כא): בכתובות ד׳ ס״ב נתקצרו הדברים ובמס׳ נדרים נשארה האגדה הזאת בכל סגנונה.
