450
בן הנשיא ובית הנשיאים באושא
ועם בית הנשיאים בא אז גם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק לאושא אשר כידוע לא זזה ידו ויד ר׳ צדוק אביו מבית הנשיאים, מימי רבן גמליאל הזקן ואילך.
וראשונה עלינו לבאר דבר היות ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אז באושא.
כי ביבמות ד׳ צ״ט בא בנמ׳:
״דתניא אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר יכול שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי במקומו של ר׳ יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין במקומו של ר׳ יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין, תניא אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק מימי לא העדתי אלא עדות אחד והעלו עבד לכהונה על פי העלו ס"ד וכו׳ אלא אימא בקשו להעלות עבד לכהונה על פי הוא באתריה דר׳ יוסי ואזל אסהיד באתריה דר׳ יהודה״.
והנה אתריה דר׳ יוסי ידוע שהוא צפורי ומזה מבואר שר׳ אלעזר בר׳ צדוק לא הי׳ זה מקומו ולא ישב שם, שהרי נעלם ממנו ולא ידע איך התנהגו שם מאז מעולם לבלי לעלות מחלוק תרומה ליוחסין,
אשר אך זה הוא טעמו של ר׳ יוסי דחולקין לו אף שאין רבו עמו לפי שבצפורי נהגו מאז מעולם לבלי לעלות מחלוק תרומה ליוהסין.
ולהיפך נראה כי מנהג המקום אשר דר שם ר׳ יהודה בימיו הי׳ ידוע לר׳ אלעזר בר׳ צדוק שהרי אך מפני זה העיד עליו במקום ההוא מפני שידע כי מנהג המקום ההוא מאז ומעולם שמעלין שם מתרומה ליוחסין, ועל כן גם אמר ר׳ יהודה בשעתו על המקום ההוא שאין חולקין שם תרומה לעבד בלא רבו.
והנה כבר נתבאר כי מקומו של ר׳ יהודה מלפני ימי השמד עוד לפני ימי ביתר הי׳ באושא.
וזה ודאי כי מחלוקת ר׳ יהודה ור׳ יוסי לא הי׳ בילדותם בישבם עוד ביהודה ור׳ יהודה אז בלוד, כי אם בימי היותם הם ראשי הדור אשר ישבו אז בגליל,
ואשר בחזרם שם בשלפי השמד נאמר במדרש שיר השירים פרשה ב׳ פסוק ד׳:
״בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו׳ חלקו כבוד לר' יהודה שהי׳ בן עיר ולא שהי׳ גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו״.
והיינו מקומו של אדם מלפני זה, כי זה עתה באו כולם לשם רק שר׳ יהודה הי׳ באושא בן עיר מלפנים מלפני ימי השמד ומקומו מכבדו.
והנה הי׳ אתריה דר׳ יהודה באושא וגם אושא גם צפורי בהגליל.
והן הדברים הברורים שם:
״חזא באתריה דר׳ יוסי (בצפורי) ואזל ואסהיד באתריה דר׳ יהודה״ (באושא).
ומאיר ובא לפנינו דברי התוספתא בסוכה פרק ב׳:
״אמר רבי כשהיינו באים אני ור׳ אלעזר בר׳ צדוק אצל ר׳ יוחנן בן נורי לבית שערים והיינו אוכלין תאנים וענבים חוץ לסוכה".
