יהודה והגליל ומקום המלחמה
שטו
לאמר שכל המלחמה היתה בהגליל ולא בארץ יהודה,
ולאמר יחד עם זה גם זאת כי גם השמד אחר זה הי׳ רק בארץ הגליל ולא ביהודה,
אם כן מה כל החרדה הזאת מהשמד הגדול הזה, הן בעיקרי מושב בני ישראל בכל ימי הבית השני ואחר החרבן עד ביתר בארץ יהודה לא נגע האויב לרעה ושם התהלכו בני ישראל קוממיות.
ולא לבד שהתהלכו שם קוממיות ולא היתה שם גזרת אדריאנוס, כי אם שגם המלחמה לא היתה שם ״ולא להטה להבת שלהבת המלחמה״.
ואם כן נשארו שם כל הערים והכפרים על מקומם ואיש לא נגע בהם לרעה, וגם כל העם בא על מקומו בשלום ובמנוחה.
ובהגליל לבד ממה שגם לפני המלחמה גם בימי הבית הראשון אשר הי׳ נקרא ״גליל הגוים״ וכל ימי הבית השני עד ימי החשמונאים כמעט שלא ישבו יהודים שם, וגם אחר זה לא הי׳ עיקר מושב בני ישראל שם,
הנה גם לבד זה הלא יאמרו לנו החוקרים האלה כי אך שם היתה המלחמה ולא ביהודה.
ואם כן כל החרבן הגדול הלא שם הי׳ ולא ביהודה, והרי הי׳ השמד רק בתוך מדבר שממה ובעיקר מושב בני ישראל ובעיקר כל העם כלו לא נגע כלל.
ודיא קאסיוס 69, 14 יאמר:
״ובאמת אך מעטים מהיהודים נשארו בחיים (אחרי המלחמה) חמשים ממבצריהם היותר חזקים ותשע מאות וחמשה ושמונים מהערים והכפרים היותר טובים נהרסו כלה, חמש מאות ושמונים אלף אבדו חייהם, אם בשדה המלחמה או ע"י התנפלות הרומיים פתאום עליהם, ולבד כל זה אין מספר לכל אלה אשר מתו ברעב ותחלואים או גם נשרפו חיים וכל ארץ יהודה נהפכה למדבר שממה.״
ולפי דברי החוקרים האלה לא ילכו הדברים האלה על ארץ יחודה, כי אם רק על הגליל.
ואם כן הנה דאג אדריאנוס עצמו לבני ישראל בעיקר מושבם וינטלם וינשאם, ולא נפל משער ראשם ארצה, לא בימי המלחמה ולא בימי הגזרות והשמד, אשר היו גם הם רק בהגליל אשר נתרוקנה מיושביה,
אבל כל ארץ יהודה ישבה על מלאות, עד כי גם פליטי הגליל נמלטו לשם, וישבו בין אחיהם בארץ יהודה בשלות השקט.
ואדריאנוס לא גזר כלל שמד על בני ישראל בארץ ישראל, כי אם רק על הערים הנשמות אשר בשדה המלחמה בהגליל.
ועל כן כמעט שלא הי׳ אז כל שמד בארץ יהודה, כי אדריאנוס עצמו הסיך עליהם באברתו, ובעיקר מושבם בארין יהודה יראו הרומיים לגשת.
ובקולמוס כזו נכתבו חכמת ישראל ודברי ימיו, ומה יפלא אם תחת חטה יצא חוח, ותחת להתברר הובאו לתוך הענן והערפל וימש חושך.
אבל הדברים הנם לגמרי ההיפך ממה שחשבו החוקרים האלה מתוך חסרון ידיעה.
