630
יהודה והגליל ומקום המלחמה
ובכל זה הי׳ מושבם הקבוע מאז ואילך רק בהגליל.
וכל זה יורה לנו כי בהיות כל דבר המלחמה בארץ יהודה, נדחקו רגליהם מאחרי המלחמה משם, ויהי הנקל לשבת בהגליל יותר מאשר בארץ יהודה.
אבל בדברי ימי ישראל אשר כל הדברים נהפכו על פניהם, באו וכתבו גם בזה ההיפך.
ולא שחקרו על הדבר וטעו בחקירותיהם כי אם שכדרכם כתבו כן כאלו הי׳ זה דבר ידוע ומפורסם ודבר פשוט, וידברו בזה בדברים מוחלטים.
ויאמר פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 106 בדברו על ר׳ ישמעאל לאמר:
״ומושבו הי' בקצה דרומי של ארץ ישראל וכו' ונראה שנאסף על משכבו ולא על ידי חרב המרצח הרומי כי מלחמות בן כוזיבא הי׳ כנודע בגליל, ולא להטה להבת שלהבת המלחמה בדרום גם לא פשטה שם גזירת ההרג ואבדון של אדריאנוס, ונראה שהלך לדרום מפני הצרות אשר ראה בעין שכלו שהן קרובות לבוא, וחי שם גם אחרי אשר נבקעה ביתר וכו׳.״
וכמושבע ועומד יאמר אחריו ווייס בח"ב עמוד 144:
״גם בגליל אשר שם הי׳ מקום המלחמה נשארו קצת חכמים וזקנים.״
וכל כך חזקה עליהם השערתם זו אשר היתה תחת ידם גם להחלטה גמורה עד כי כאשר יאמר ווייס שם אחר זה כי חכמי הדור נמלטו בשעת השמד לבבל יוסיף בהערה 1 עמוד 145:
״ונעיר פה עוד כי גם בדרום לא נתפשטה המלחמה ועל כן בלי ספק גם לשם נמלטו קצת חכמים, ולפי הנראה בכתובות ס״ד ישב ר׳ ישמעאל בדרום, אבל ברור שבימי הגזרה נתפס ונהרג כמו שכתבנו למעלה.״
וכמה קלים במרוצתם היו החוקרים האלה עד שלא שמו לב גם לדבריהם בעצמם.
פראנקעל לכל הפחות נתן את ר׳ ישמעאל למת על מטתו בשלום נגד דברים מפורשים למען קיים דבריו.
אבל ווייס לא שם לב גם לזה, מצד אחד שררה אצלו ביהודה מנוחה שלמה, עד שתחת לברוח לבבל ברחו הרבה חכמים לארץ יהודה הקרובה ויושבת בכל שלות השקט,
ואף שהיו בשעת המלחמה בהגליל יכלו בטח ללכת בימי השמד לארץ יהודה כי שם לא פשטה כלל גזירת ההרג והאבדון של אדריאנוס.
ובכל זה מצד השני הנה ר׳ ישמעאל אשר לא חטא מאומה ובשעת המלחמה גם ישב בארץ יהודה הנה אחר המלחמה בימי הגזרה נתפס ונהרג.
וכבר נתבאר לנו כי ר׳ ישמעאל נשבה ונהרג בתוך ימי המלחמה במקומו בארץ יהודה אשר שם באמת הי' כל עיקר המלחמה כמו שיבואר.
וגם ר׳ עקיבא ישב בבית האסורים ונידון בקיסרין בארץ יהודה כמו שיבואר לפנינו.
וכמה מיעוט חקירה בדרכי המעשים נדרש לזה עד כדי להחליט שני דברים של עורבא פרח כאלה,
