622
ר׳ עקיבא והמלחמה
ועל כן הודיע זה הוא יחד עם ר׳ יהודה בן בבא להעם כי הנם מתגרים ברעה, והיא לא תצלח.
״אחינו בני ישראל אלו טובה היתה באה לעולם וכו׳ עכשיו גלוי לפני מי שאמר והי׳ העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו מן העולם וכו'״.
וכבר נתבאר לנו בפרק הקודם כי זה הי׳ עוד כשנה לפני ימי מצור ביתר.
פרק מ.
אבל החוקרים האחרונים אשר כל דבריהם בדברי ימי ישראל אינם כי אם חלומות אשר בדו מלבם, עשו גם במקום הזה כן.
ויבואו כולם זה אחר זה ויבדו כי ר' עקיבא הוא הי׳ המחולל והמוליד את כל המרידה, הוא עשה אותה ויכוננה.
והחכם ווייס אשר כל דבריו אינם כי אם מטרה לחיציו, הי׳ חפצו הטוב להתחיל זמן הכנותיו של ר׳ עקיבא מששת ימי בראשית, אבל בידעו כי אז עדין לא נולד ר׳ עקיבא הסתפק במועט ויחל זה מימי רבן יוחנן בן זכאי מיד אחר החרבן.
ובעמוד 3 מח״ב מיד אחר החרבן יעמיד שתי מפלגות בישראל מפלגת רבן יוחנן בן זכאי הרוצים בשלום ומפלגת ר׳ עקיבא הרוצה במלחמה, ובלשון מדברת גדולות יאמר שם:
״כמעט שנחו מעט אחרי חרבן הבית מרוב התלאה אשר מצאתם כבר עמדו אנשים מבעלי המפלגה הלאומית ולבשו קנאה כקדמוניהם הקנאים וחשבו מחשבות להשיג עוד הפעם חוסן לאומי בחזקת ידים, בראשם עמד עקיבה בן יוסף הוא עקיבה אשר אמרו עליו בזמנו ששמו הולך וכו׳ הוא עקיבה הנודע ע"י מסעותיו אשר נסע לכל מקומות מושבות היהודים הקרובים והרחוקים והלהיב את הרגשות הלאומיות בקרב בני עמו המפוזרים למען יהיו נכונים למרידה כללית נגד הרומיי ואף הוא עקיבה אשר החיש המרידה בעתה״.
וכמה גדול כחם של כל החוקרים האלה עד כי כבר בימי רבן יוחנן בן זכאי הנם יכולים להושיב את ר׳ עקיבא תלמיד תלמידו בראש.
וכל זה בפה ממלל רברבין ובדברים מוחלטים אף כי ידע בעצמו בי אין לו על כל זה אפי׳ צל של ראי׳, והנם גם נגד דבר כל המעשים כולם.
אבל הנה חביריו אשר מהם לקח ווייס דבריו הם לא העלו את מקחם באופן גדול כזה והסתפקו בזה לבד בי המרידה עצמה הי׳ ר׳ עקיבא המכונן המחולל והמוליד.
ויאמר לנו פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 120:
״אבל ימיו של ר׳ עקיבא לא היו ימי השקט ובטח, כי רוח ד' החלה לפעמו גם בעת זקנותו ועוררתהו להוביל רגליו למרחוק למדינות אשר שם בני ישראל יושבים, לכרכי הים לגנזק לגליא לאפריקי לערביא להביא ידם
