ראשית המרידה וסוף ימי המלחמה
שט
ובירושלמי תענית פ"ד ה"ה ״מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזינא וכו' והיו הורגין בהן והולכין עד ששקע הסוס בדם וכו'".
ודיא קאסיוס שם 69, 14 יאמר:
״אך מעטים מהיהודים נשארו בחיים חמשים ממבצריהם היותר חזקים ותשע מאות וחמשה ושמנים מהערים והכפרים היותר טובים נהרסו כלה, חמש מאות ושמונים אלף אבדו חייהם אם בשדה המלחמה או ע״י התנפלות הרומיים פתאום עליהם, ולבד כל זה אין מספר לכל אלה אשר מתו ברעב ותחלואים או גם נשרפו חיים, וכל ארץ יהודה כמעט נהפכה למדבר שממה״.
ולבד כל אלה נמכרו ממכרת עבד לרבבות ככל אשר יבואר לפנינו.
וכל זה הי' בימי ביתר ומיד לאחר זה, ומה הי' אפשר לבוא ולא בא אז.
ואם הריגת ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל הי׳ אחרי ביתר איך אפשר לאמר על אחר מותם "אמרו לא עברו ימים (מעטים) עד שבא פולמוס וערבב את העולם״(פא).
ואיך אפשר על עת נוראה כזאת לאמר ״גלוי לפני מי שאמר והי׳ העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם״,
שהדברים מוכיחין ומבררין את עצמן שנאמרו בשעה שעדיין הפורענות לא באה, ובשעה שעדיין לא נתערבב העולם.
אבל כן הדבר כי דבר ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל הי׳ באמת לפני ימי ביתר.
והדברים שם במס׳ שמחות הנם פרק גדול ממעשי הימים ההם על הסדר, אשר החלק היותר גדול מהם נאבד מאתנו.
והדברים אשר באו שם על אחר הריגת ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל "אמרו לא עברו ימים (מעטים) עד שבא פולמוס וערבב את העולם מכאן ועד י"ב חדש פסקו בולאות שביהודה וכו'״,
כל זה הי׳ בסוף ימי האורה בסוף התקופה השניה מהמלחמה הזאת, בסוף ימי נצחונם הגדול של בני ישראל אשר אז הי׳ עוד ירושלים בידם, וגם חקקו שם מטבעות על שמם.
ואז עמדו עוד ברום המעלה כל כך עד כי גם בהתקבץ כל חיל הרומיים לשם, ובבוא גם ראש כל שרי הצבאות יוליוס סעווערוס הנה גם אז יאמר דיא קאסיוס 69, 13:
״אבל גם הוא (יוליוס סעווערוס) לא ערב בנפשו להלחם עם היהודים בשדה המלחמה ולבוא עמהם במלחמת תנופה כי ירא את מספרם הגדול ואת חרף נפשם במלחמה השורר בתוכם בלחמם כנואשים, אבל על ידי מספר צבאותיו הרבים, ומספר נדול מראשי הצבאות אשר היו עמו הי׳ יכול בכל עת לגרות מדון עם גדודים בודדים ולהתנפל פעם כה ופעם שם, וישתדל להכרית מהם אוכל, או לשום עליהם מצור וכו' עד כי לסוף עלה בידו וכו׳.״
הערה (פא): וזה עצמו גם ישוב ויבאר כי כגירסת הגר״א ז״ל כן הוא שזה נאמר אחר
הריגת ר׳ ישמעאל ולא אחר הריגת ר׳ עקיבא.
כי ר׳ עקיבא הלא באמת נהרג אחרי ביתר ואחרי כל הערבוב הגדול ובימי השמד הנורא, וכל הצרות כתומם כבר באו אז.
