446
בן הנשיא ובית הנשיאים באושא
אבל הוא כפי אשר אמר ומסר זה ר׳ יהודה לתלמידיו(י״ב) וחביריו קרוב לזמן ההוא, וכן נשארו הדברים בפי התנאים השונים.
כמו שנראה כן גם אצל רבן יוחנן בן זכאי אשר במעשה שהיתה בהימים אשר קראו לו רק ״בן זכאי״ נשאר זה כן גם לפנינו במשנה בסנהדרין ד׳ מ':
״כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים״. ובגמ׳ שם ד׳ מ"א ״והתניא מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים אלא תלמיד היושב לפני רבו הי׳ ואמר מלתא ומסתבר להו טעמיה וקבעוה, בשמיה כי הוה למד בן זכאי הוו קרי ליה בתלמיד היושב לפני רבו״.
והנה נשאר הלשון כן גם לפנינו במשנה(י"ג) גם אחרי אשר הי׳ ראש כל הדור כלו.
וכן הדבר גם בהברייתא הזאת שנשאר בה הלשון ״בבן הנשיא״ כפי שקראו לו בשעה ההיא.
וכן ממש הם ענין הדברים בתוספתא ע"ז פרק ה׳ והובא גם בגמ׳ ע״ז ד׳ ל"ב.
״העיד שמעון בן גודיא לפני בנו של רבן גמליאל משום רבן גמליאל הזקן שמותר בשתי׳ ולא הודה לו".
והגירסא הנכונה מזה בגמ' שם:
״העיד שמעון בן גודא לפני בנו של רבן גמליאל על רבן גמליאל ששתה ממנו בעכו ולא הודו לו״(י"ד).
והנה לא הזכירו גם בזה שמו כי אם סתם בשם ״לפני בנו של רבן גמליאל״ לפי שכן קראו לו אז, ונשאר הדבר בפיהם כן גם אחר זה.
וכל הדברים האלה אינם דבר פרטי לבד כי אם דבר כללי גדול יתר מאד.
כי ישובו ויאירו לנו אור גדול, על דרכי ומנהגי התפלות בישראל בכלל, ועל מעשי הימים ההם ומחלוקות התנאים בכל זה בפרט, ודבר בית הנשיאים באושא אז, וענינם בימים ההם.
כי הנה במס׳ ראש השנה ד׳ ל"ב בא:
״תניא וכו׳ וכשקדשו בית דין את השנה באושא ירד ר׳ יוחנן בן ברוקה לפני ר׳ שמעון בן גמליאל ועשה כר׳ יוחנן בן נורי אמר ליה רבן שמעון
הערה (י"ב): ר׳ יהודה וחביריו כבר הי׳ להם אז תלמידים, כמו שהי׳ כן לר' עקיבא בחיי רבותיו ויבואר לפנינו.
הערה (י"ג): והתוס׳ יום טוב כתב שם מלשון הרמב"ם ״ורבינו הקדוש כתב אותו בשעת חבורו כמו שקבל אותו".
ולחנם נדחקו כי לא רבי סידר זה, רק שרבי הניח הדברים כמו שהם.
הערה (י"ד): והתוס׳ שם בד״ה אבל בנו מודי ליה כתבו מתחלה דההוא דרשב"ג דקאמר לעיל אסור לעשות שטיחין משום ר׳ יהושע בן קפוסאי קאמי וליה לא ס"ל, ואחר זה רצו לאמר דבנו הכונה לר״ח בן גמליאל.
אבל ״העיד לפני״ לא יתכן על ר' חנינא בן גמליאל כי אם על רשב״ג שאף שאז עדין לא הי׳ נשיא אבל שימש בכמה דברים בתור נשיא כאשר יבואר לפנינו.
ובל מה שנדחקו התוס׳ הוא רק דהלשון בגמ׳ ״אבל בנו מודי ליה" אבל להלשון שגם בנו לא הודה וכמו שהוא בתוספתא הדברים כפשטן.
