ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה
רצט
אז הי׳ לו לאייזעביוס לסדר תחלה את דבר הבישאפע מרומא ואלכסנדריא אשר הי׳ בשנת שתים עשרה לממשלת אדריאנוס, ואחר זה את דבר הבישאפע מירושלים שהוא דבר הנוגע רק לשנת שש עשרה לממשלת אדריאנוס.
ובפרט כי אז היו דבריו מדבר המלחמה הולכים יחד.
ומדוע זה התחיל בענין אשר הי׳ בשנת שש עשרה בהתחלת המלחמה, בדבר הבישאפע מירושלים, ויפסיק פתאום את דבר המלחמה בדבר אשר הי׳ לפני התחלת המלחמה בשנת שתים עשרה, ואשר גם דבר אין לו עם המלחמה, ואחר זה ישוב עוד הפעם לדבר המלחמה.
אבל כן הדבר כי דבריו מסודרים בסידור גמור, של סידור הזמן.
תחלה ידבר מזמן ראשית המלחמה, דהיינו בשנת השבע למלכות אדריאנוס, ויכתוב שם דבר הבישאפע בירושלים אשר היו רק עד זמן ראשית המלחמה כי אז גברה יד היהודים.
ואחר זה יכתוב דבר הבישאפע מרומא ואלכסנדריא את אשר הי׳ בשנת שתים עשרה.
ואחר זה ישוב לסוף כל דבר המלחמה הזאת בנוגע לישראל, אשר בזה דבר אין לו כי אם עם צרותיהם של ישראל בסוף ימי המלחמה ואחר המלחמה.
ואם יוכל עוד להיות איזה ספק בברורי הדברים האלה, הנה יוסר כל ספק על ידי דברי אייזעביוס זה עצמו בהכראניק שלו.
ני הנה שם הדברים מסודרים מפורש על סדרי השנים, והמעשים אצל כל שנה.
ודבר הבישאפע מירושלים בא שם מפורש בשנת השבע לממשלת אדריאנוס.
ובשנת השבע לימי אדריאנוס יאמר:
״בראש הקירכע בירושלים הי׳ וכו׳ ואחריו וכו׳ ואחריו וכו׳ והחמשה עשר יהודה, אלו כולם היו בישאפע מיהודים אשר היו עד ימי מצור אדריאנוס.״
ולדעתי כי תחת אדריאנוס צריך להיות בדבריו ״בר כוכבא״.
שהרי לא ידבר כאן מביתר ולא יזכירה ויזכיר את ירושלים וכל הדברים הנם בזה רק מירושלים.
ועל כן איך אפשר לאמר על ירושלים שהבישאפע היו שם עד ימי מצור אדריאנוס, והלא צר על ירושלים רק לקחת אותה מידי בן כוזיבא.
ובן כוזיבא בודאי שלא נתן להבישאפע להשאר בירושלים.
ועל כן צריך להיות "עד ימי מצור בן כוזיבא״.
והיינו שאלה כולם היו בירושלים עד אשר צר עליה בן כוזיבא שאז נגמרו כל ענינם בירושלים, כי מאז ואילך נתבטלו דבר הבישאפע היהודים בירושלים.
אבל זה אינו נוגע לדברינו כי הלא זה ודאי אשר דבר בישאפי ירושלים אשר כפי דברי אייזעביוס עצמו יחשוב אותם עד המלחמה, יחשבם בהכראניק עד שנת שבע לאדריאנוס דהיינו שנת חמשים ושלש אחר החרבן ככל דברי הברייתות בגמ׳.
ואחר זה שם להלן בהכראניק אצל שנת עשרים לאדריאנוס בא שם:
״בהקירכע בירושלים הי׳ הראשון לעפיסקאף מהקיידען מארקוס שש עשרה שנה, אחרי אשר פסקו הבישאפע מהנימולים (מהיהודים).״
