סיבת המלחמה
רצא
ואז עשו הרבה מישראל כי מלו את בניהם בהחבא, ולמען לא יתפשו אחר זה על ידי שוטרי הממשלה אשר חפשו אחר זה, משכו אחר המילה את ערלתם.
ובימי בן כוזיבא בימים אשר ההצלחה האירה לו פנים, אשר אז לא יראו בני ישראל מחמת מלאכי משחית של ממשלת רומי שבו ומלו אותם שנית, ובימי ר׳ יהודה ור׳ יוסי אחרי ימי ביתר ואחרי ימי השמד שכבר עברו מאז ימים רבים (ככל אשר יבואר לפנינו) כבר נתגדלו והולידו בנים ובנות.
ועתה בימי פעולתם של ר׳ יהודה ור׳ יוסי, אחרי שלפי השמד נחלקו הם בנוגע להמעשים האלה עצמם אשר שבו והיו כן בימי השמד אשר עוד הפעם לא הניחו הרומיים את בני ישראל למול את בניהם, ועוד הפעם נמצאו רבים אשר מלו בניהם בהחבא, ואחר זה להשמר ממלאכי מות של הרומיים משכו ערלתם.
ועל כן בשלפי השמד נשאלה השאלה אם מחויבים לשוב ולמול, ור׳ יהודה רצה למנעם מזה מפני שסכנה הוא, ור׳ יוסי השיב לו שכל אשר עשו כן בפעם הראשון אחרי גזירותיו של אדריאנוס כאשד גברה יד ישראל בימי בן כוזיבא חיו והולידו בנים ובנות ולא הי׳ כל סכנה, וגם עכשיו יכולים לעשות כן.
ומבואר באין ספק שכן הדבר, שלבד אחרי ביתר בימי השמד הי׳ כן ממש גם לפני ימי המלחמה.
והחוקרים האחרונים היו רחוקים כל כך מידיעת דברי הימים עד כי פראנקעל בדרכי המשנה ערך ר׳ ישמעאל עמוד 106יאמר:
״ונראה שהלך לדרום מפני הצרות אשר ראה בעין שכלו שהן קרובות לבוא, וחי שם גם אחרי אשר נבקעה ביתר וגזר אדריאנוס גזירות להשבית תורה ומצוה עי׳ בבא בתרא ס׳: אמר ר׳ ישמעאל מיום שחרב בית המקדש וכו׳ ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן וכו'״ אלה כל דבריו מזה.
והנה למד מדברי ר׳ ישמעאל אלה כי הי׳ חי עוד אחרי אשר נבקעה ביתר וגזר אדריאנוס שמד, מבלי לדעת שכל זה הכונה על הגזירות לפני ימי המלחמה.
והדבר מפורש במס׳ שמחות פרק ח׳ כי ר׳ ישמעאל נפטר בחיי ר׳ עקיבא, ולא לבד לפני אשר נבקעה ביתר כי אם גם לפני המלחמה בביתר כמו שיבואר לפנינו בפרק ל"ח.
אבל כל דברי ר׳ ישמעאל שם היו באמת לפני ימי המלחמה, ולא בימי השמד אחרי ביתר.
ולשונו של הברייתא שם ״תניא אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".
ולשונו של רש"י ז״ל ״לשבוע הבן מילה שהיא לסוף שבעה״(עג).
הערה (עג): ונראה כי ״ואמרי לה לישוע הבן" לא הי׳ בגירסת רש״י בגמ׳ שהרי על זה לא פירש כלום אף שזה צריך פירוש הרבה יותר מן ״שבוע הבן".
