576
סוף ימי אושא והמלחמה
העמים שכיני היהודים ראו עתה דבר חדש מאד אשר לא עלה על דעתם לפני זה.
יותר ממאה שנה עמלו לפני הממשלה בכל כח ידיהם להדוף את בני ישראל מרום מצבם ולרשת את מקומם, והשתדלותם זאת נשאה עליה רוח זלעפות באופן נורא כזה, עד כי גם מיד אחרי אשר נחרבה ירושלים, וכל עם ד׳ הי' לבז ולמשסה לא הי׳ גם זה עוד די לפניהם.
ועל הזמן הזח אשר מיד אחר החרבן יספר יאזעפוס אלטטי׳ XII, 3, 1 ויאמר שם:
"ובזמן מאוחר, בהזמן אשר וועספאסיאנוס וטיטוס בנו משלו על כל העולם, הנה כאשר בקשו מהם אנשי אלכסנדריא ואנטוכיא (היונים והסורים) לקחת מהיהודים את זכות אזרחים, לא מלאו הקיסרים את בקשתם״ (ועי׳ מזה גם דבריו במלחמת היהודים VII, 5, 2.
אבל גם אחרי אשר הקיסרים אספסיאנוס וטיטוס מיד אחר החרבן לא מלאו בקשתם, לא הניחו היונים את ידם, ויוסיפו להשתדל בכל תחבולות ערמה ומזמה, עד אשר עלה בידם בימי הקיסר טראיאנוס לעשות כלה ביהודי אלכסנדריא של מצרים וביהודי קיפראס וקירענע, ויקוו על ידי לוזיוס קוויעטוס להדוף את ישראל מכל מעמדם בארץ ישראל, אשר שם קבע מקומו, ומשם נהל את כל דבר ההשמד והכליה ביהודי קיפראס וקירענע, וירדוף אותם גם בסוריא.
ופתאום ראו והנה חדשה נהיתה, אדריאנוס הי׳ לקיסר תחת טראיאן, והוא הרג את קוויעטוס ויחייב את היונים באלכסנדריא על כל רעתם להיהודים שם, ויצו לבנות את הריסותם באלכסנדריא, והנה צוה גם לבנות מחדש את ירושלים ואת מקדש הקדש.
וגם אנחנו כהיום נוכל להבין את הרעש הגדול אשר הסבו כל הדברים האלה בעולם היונים.
וישתדלו בכל כחם הגדול בין יועצי שרי רומא והעוטרים את אדריאנוס לבטל הדבר.
אבל גם אחר ביטול כל זה לא יכלו לשקוט במכונם כי ראו דבר אשר לא פללו.
המה ראו ונוכחו עתה כי טעו בחשבונם מימי החרבן ואילך ובזה לבד את אשר ירושלים חרבה והמקדש שממה עוד לא באו אל מטרתם כי פתאום יוכל כל עמלם זה יותר ממאה שנה לעלות בתהו.
כי על כן אחרי אשר עלה בידם לבטל הרשיון לבנות את ירושלים והמקדש מחדש, החלו להשתדל ברומא ואצל הקיסר, להפוך את ירושלים לעיר הגוים, ולבנות במקום המקדש היכל ליופיטער, ולמחות מירושלים גם את שמה ולהחליפו בשם אחר, למען הכרית כל זכר, וכי הדבר לא יהי׳ אפשר לשנות עוד.
והדבר הזה לא הי׳ עתה כבד להגיע אליה על ידי השתדלות גדולה אצל הקיסר(עב).
הערה (עב): ואויבי היהודים מצאו אז גם מקום לשום עליהם עלילות מרד, ונשארה הדבה הזאת גם אצל שפארטאכוס ואייזעביוס (אצל מינטער 30) אשר יאמרו כי בשנה הראשונה לאדריאנוס התקוממו היהודים והוא הכניעם.
