יסוד המשגה ודברי התנאים עליה
רפג
ולשונו של רש"י על זה "לא תימא הא בגמל ביותר מכדי אחיזה אינו חבור אלא הך דיוקא דדייקינן למעוטי גמל אעור הצואר הוא דדייקינן והכי קאמר שרצים הוא דעד שיפשיט את כלו אבל גמל שהפשיט עד הצואר אינו חבור ובמפשיט לחמת ובמרגיל (כלומר במפשיט לחמת על ידי מרגיל כמו שכתב רש״י במשנה המרגיל וכו׳ ומפשיטה כפול לחמת) קאי ולעולם לשטיח אף ביותר מכדי אחיזה טמא וכו׳ ור׳ יוחנן בן נורי היא דאמר במתניתן אינו חבור״.
ואי אפשר לפרש דברי הגמ׳ כי אם כדברי רש"י אלה.
ומבואר ומפורש דמחלוקתם על עור המופשט כמו בשרצים.
ואשר חשבו להשיג על רש"י מדברי אביי בגמ׳ דאמר בשומר העשוי לנתק מאליו קא מיפלגי, הנה זה לשון הגמ׳ מזה:
״מתיב רב יוסף עור שעל הצואר ר׳ יוחנן בן נורי אומר אינו חבור אמאי הא חלים וקאי אמר ליה אביי אימא סיפא וחכמים אומרים חבור אלא אמר אביי בשומר העשוי לנתק מאיליו קא מיפלגי מר סבר הוי שומר ומר סבר לא הוי שומר״.
אבל הנה רק על פי דברי אביי הננו יכולים להבין כל דברי חכמים דר׳ יוחנן בן נורי,
דבלא דברי אביי יפלאו דברי חכמים דאמאי בנוגע ביתר העור שהופשט טמא דהוי עדין כלו חבור כל זמן שלא נפשט הצואר והלא הצואר לא לבד דלא דמי לחזה שקשה כי אם הוא גם מינתק מאיליו.
אכל הדבר ידוע דהצואר הוא אצל החזה ובמשנה יומא פרק ב׳ משנה ג׳ נחשבו ״החזה והגרה" יחד והם הולכים יחד.
ועל כן בזה באמת תלוי הדבר, דאם נאמר דשומר העשוי לנתק מאליו הוי שומר ועור הצואר עצמו כל זמן שלא הופשט טמא מדינא, לא חלקו חכמים והשוו מדותיהם במרגיל, וכיון דבמרגיל כלו חבור גם הצואר בכלל.
אבל ר׳ יוחנן בן נורי סובר דשומר העשוי לנתק מאליו לא הוי שומר, ומדינא גם אם יגע בעור הצואר עצמו טהור, על כן סובר דזה שנאמר ביסוד המשנה המרגיל כלו חבור הוא חוץ לצואר.
וקושית רב יוסף אשר הקשה מר׳ יוחנן בן נורי היתה מזה עצמו שכמו שכתב רש׳י דלו יהא דסובר דהנוגע בעור אינו חבור כלו על ידי הצואר לבדו שנשאר עוד אבל הנוגע בצואר עצמו כנגד הבשר לכל הפחות יהי׳ טמא דהא חלים וקאי.
ועל זה ישיב לו אביי דלר׳ יוחנן בן נורי אינו שומר וממילא טהור לגמרי, ולרבנן הוי שומר ועל כן השוו דין העור כל זמן שהצואר קיים.
וכל זה נמשכנו רק לאמשוכי נפשין אדרב ולבאר דברי רש"י ז"ל.
אבל זה ודאי שכן פירש זה רש"י והר"ב אחריו וכבר נתבאר שאי אפשר לפרש דברי הגמ׳ כי אם כדבריהם.
והיינו דר׳ יוחנן בן נורי וחכמים חולקים בפשט דברי יסוד המשנה, ומה הוא פירוש הדברים שם ״המרגיל כלו חבור לטומאה״.
