יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
רפ
ואלו היו סוברים שזה ת"ק החולק עם ר׳ עקיבא וסובר דבשר עוף בחלב דאורייתא, מה יכול להיות דבר יותר מסודר מזה שדברי המשנה הולכים יחד, ולאיזה צורך דחו ״אימא וכו׳ אינו בא וכו'״.
ואלו הי׳ ת״ק דר׳ עקיבא סובר כן לא הי׳ יכול להיות דבר פשוט ומסודר יותר מזה.
אבל כן הדבר כדברי הגאונים והרי״ף והרא־ש שאין בזה כל מחלוקת, ור׳ עקיבא אינו כי אם מפרש דברי יסוד המשנה.
הארכנו לבאר כל זה, לפי שגם לבד כל דברינו בנוגע ליסוד המשנה ודבר כל דברי התנאים רק עליה ומתוכה ולבד כל דברינו בנוגע להדרשות וענינם בכלל ככל אשר כבר נתבאר, הנה יש בזה עוד דבר חדש וגדול מאד שכבר נהגו התנאים הראשונים להסמיך דברי יסוד המשנה באסמכתא דקראי, ומהם בא והורחב הדבר הזה אצל האמוראים אהריהם.
ובמקום הזה באו דברי ר׳ עקיבא בסגנון זה, ולא בסגנון של "מניין" הרגיל יותר על זה, מפני שכבר נהגו רוב העם (לבד מקומות מעטים) גם באיסור חיה ועוף בכל דין בשר בחלב של בהמה, סמך ר׳ עקיבא דרשתו אל דברי יסוד המשנה להודיע יותר מפורש כי חיה ועוף אינם מן התורה, בהיות זה נפקא מינה לכמה דינים.
וכן ביאר זה ר׳ יוסי הגלילי בסגנון אחר, ועל ידי סגנונם יש גם נ"מ לדינא בדרבנן במו שנתבאר בגמ׳.
ודברי ר׳ עקיבא אלה באו במשנתנו ממה שגרסו בדברי ר׳ עקיבא על יסוד המשנה בסגנון זה.
והוא כלל גדול כי גם האסמכתות בהברייתות, ונם האסמכתות בגמ׳ לכל דברי כל אחד מהתנאים גם במקום שבאו סתם הוא רק כפי שיטת כל אחד מהתנאים בגדר הדבר ההוא.
וכמו שהם דברי ר׳ עקיבא במקום הזה באסמכתא דקרא על דברי יסוד המשנה, כן הם גם דבריו במס׳ שבת ד׳ פ"ב, ושם יותחל פרק חדש:
״אמר ר׳ עקיבא מניין לעכו"ם שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעי' ו') תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עכו״ם מטמאה במשא״.
והדברים האלה גם דבר אין להם במס׳ שבת וכבר כתב שם רש״י "אמר ר׳ עקיבא וכו׳ משום דבעי למיתני בהדייהו מניין שמרחיצין את המילה כייל להו להנך דדמיין לה״.
והתוס׳ השיגו עליו וכתבו ״פי׳ בקונטרס וכו' ואין נראה דאם כן בההוא הוה ליה להתחיל ועוד דהוה ליה למתנייה בפרק ר׳ אליעזר דמילה אלא נראה אגב דתנא לעיל בסוף המוציא קראי דאסמכתא גבי חרס נקט נמי הני קראי דאסמכתא וקרא דתזרם וכו׳ הוא סמוך לההיא קראי דאייתי לעיל לא ימצא במכתתו חרש וגו'״.
וכן הדבר, אבל גם אלו לא הי' לפנינו כי אם המשנה הזאת לבדה היינו יכולים להבין ולדעת שאין זה דברי ר׳ עקיבא לעצמו, כי אם דבריו על יסוד המשנה.
