552
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
וכבר כתב שם גם הר״ש הביאו התוסיו״ט "נוטל את כל האשכול וכו׳ דברי ר׳ טרפון ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ״ב מ"ו מגרגר באשכול וכו'".
והננו רואים כן גם מפורש בלשונו של ר׳ טרפון ״וכן ברמון וכן באבטיח״ והיינו המוזכר שם ביסוד המשנה גבי מקח.
ועי׳ במס׳ כלים פרק כ״ה משנה ז׳:
״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה",
״ר׳ טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ ר׳ עקיבא אומר לכוסות ר׳ מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות אמר ר׳ יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד".
ונפלא לראות ולהכיר בזה את כל סידור המשנה, וההוספות על יסוד המשנה בימי יבנה אושא וחתימת המשנה,
כי זה ״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך" כבר בא, וראש הפרק יותחל מזה ״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך".
אבל מפני שכל דין יסוד המשנה הוא ״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה", הנה נתפרש שם תחלה כל דין אחוריים ותוך, ובאו תחלה דברי יסוד המשנה מזה ודברי התנאים על זה.
״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך"
״כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין דברי ר׳ יהודה, ר׳ מאיר אומר כל שיש לו תוברות יש לו (חילוק של) אחוריים ותוך וכל שאין לו תוברות אין לו (חילוק) אחוריים ותוך השלחן והדלפקי יש להם (דין חילוק יסוד המשנה) אחוריים ותוך דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר אין להם אחוריים וכו׳ המרדע יש לו אחוריים ותוך משבעה לחרחר מארבעה לדרבן דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר אין להם (דין יסוד המשנה) לא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשיריים, מדות יין ושמן וכו׳ יש להם אחוריים ותוך דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אין להם וכו'״.
ואחר זה יותחל דין בית הצביטה, ויוחזר כל הפיסקא של יסוד המשנה כמו שכבר נתבאר זה ובא במשנה ז׳:
״כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה ר׳ טרפון אומר לעריבה וכו׳ ר׳ עקיבא אומר לכוסות ר׳ מאיר אומר וכו'״.
ומבואר לנו מכל זה לא לבד דבר ענין דברי התנאים על יסוד המשנה, כי אם גם דרך סידור המשנה בסוף סידורה וחתימת המשנה.
ועי' בבא מציעא פרק ב׳ משנה ז׳:
״כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו"(נז),
״מה יהא בדמים ר טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר׳ עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן".
ומי לא יראה שילכו על יסוד המשנה ״ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר" ועל זה נחלקו ״מה יהא בדמים".
הערה (נז): אין זה דרשה כי אם עצם ענין הכתוב, כי יסוד המצוה היא השבת האבדה ודבר ״שאוכל ואינו עושה״ אם לא ימכור אותו תעלה ההוצאה יותר מדי ולא יהי׳ מה להשיב.
וכל ענין מצות התורה היא ״והשבותו לו״ ועל כן עליו לראות שיהי׳ מה להשיב, וכל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל וישיב הדבר עצמו, ושאינו וכו׳ ימכור וישיב הדמים.
