עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/12

הדף הזה לא עבר הגהה

המתיבתא בהגליל באושא

‫רכא

‫ ועל כן אחרי שהי׳ זה בהגליל ולא ביבנה בארץ יהודה, אם נבוא לאמר שאין זה אושא והוא שפרעם או בית שערים, הרי נהי׳ מוכרחים לאמר שגם הפעם השני באושא הי׳ עוד קודם זה,

שהרי זה ודאי כי אושא היתה קודם שפרעם ובית שערים, ושני הפעמים אושא מפורש שהיו קודם לשפרעם ובית שערים, וכי הי׳ זה רק אחר יבנה.

ועל כן כיון שזה ודאי שלא הי׳ זה ביבנה בארץ יהודה שהרי מפורש שהי׳ זה בהגליל, מבואר מעצמו שהי׳ זה באושא בפעם שניה שהרי הפעם הראשון הי׳ עוד בחיי רבן גמליאל.

וזה עצמו הם גם הדברים בתוספתא מעילה פרק א׳, רק ששם ידובר רק מר׳ עקיבא ותלמידיו ולא גם מזקני הדור חביריו ובא שם:

״אמר ר׳ שמעון כשישבתי בכפר עכו מצאני תלמיד אחד מתלמידי ר׳ עקיבא ואמר לי בשר שיצא חוץ לקלעים ונזרק הדם עליו הורצה וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חביריי שבגליל אמרו לי והלא פסול הוא היאך מרצה על הפסול ובאתי והרציתי הדברים לפני ר׳ עקיבא ואמר לי הרי המפריש חטאת ואבדה וכו׳״.

ובגמ׳ מעילה ד׳ ז׳ הגירסא מזה עצמו ״וכשיצאתי והרציתי דברים לפני ר׳ עקיבא״.

והכל הולך למקום אחד כי שם בהגליל (באושא) היו אז כל זקני ישראל וכל ראשי גדולי תלמידיהם גם ר׳ עקיבא וחביריו גם כל ראשי תלמידיהם, אשר כבר היו הם אז מראשי הדור החדש.

וכמו זקני דור העבר כן התישבו אז גם הם כולם בהגליל, ור׳ יהודה התישב אז באושא עצמה כמו שיוצא מדברי המדרש בשיר השירים פרשה ב׳ על הפסוק סמכוני באשישות.

״בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו׳ חלקו כבוד לר׳ יהודה שהי׳ בן עיר ולא שהי׳ גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם מכבדו״.

וזה שהי׳ אושא מקומו של ר׳ יהודה היינו בהכרח מלפני ימי השמד, כי בימי השמד ברח גם ר׳ יהודה ממקומו כמו שיבואר לפנינו.

וכן הדבר כי אף שעל חבירי ר׳ שמעון בכלל ור׳ יהודה בפרט נאמר ביבמות ד׳ ס"ב שהיו כולם מדרום ״עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור' שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע״.

ועל ר׳ יהודה ביחוד גם ידענו שמילדותו הי׳ בלוד ובמגילה ד׳ כ׳ נאמר ״תניא אמר ר׳ יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מר׳ טרפון וזקינים בלוד אמרו לו, אין מביאין ראי׳ מן הקטן״ ושם גם נתגדל אצל ר׳ טרפון ובאו דבריו כן בכל הש"ס ויבואר לפנינו.

כל זה הי׳ בימי יבנה ואחריה אז היו הם כולם בדרום, וגם ר׳ יוסי ישב אז שם עמהם ושם למדו אצל ר׳ עקיבא, ועל כן נאמר על דברי המעשים אז מהם ״רבותינו שבדרום״.

אבל בסוף ימי ר׳ עקיבא בראשית ימי אדריאנוס לפני ימי ביתר, אז ישב גם ר׳ עקיבא עצמו גם כל הזקנים חביריו, וגם ראשי גדולי תלמידיו בהגליל.