546
יסוד המשנה והבירורים עליה
שנתן שיעור לאלו ולא נתן שיעור לאלו אמר ר' יוחנן בן נורי מה איכפת להן לעכברין אוכלין בין מהרבה בין מקמעא אין מוציא לו חסרונות אלא לכור בלבד."
וכבר נתבאר לנו בכרך ג׳ עמוד 272 כי דברי התוספתא יש בהן פסקות פסקות ההולכים כל אחד לעצמו על דברי המשנה ולפעמים בא הפסקא כמו שהוא בבבלי, ולפעמים לא בא בתוספתא הפסקא, כמו שהוא על הרוב בירושלמי, וכן הוא גם במקום הזה.
והדבר מבואר כי ביסוד המשנה הי׳ שם רק זאת:
״המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות״.
וזה הובא בתוספתא בתור פסקא, ובא על זה מדברי התוספתא:
״במה דברים אמורים בזמן שעירבם עם פירותיו אבל וכו׳ אחד מערב וכו'״.
ואחר זה יותחל בתוספתא ענין חדש, ובא על דברי המשנה שאחר זה, ששם נאמר ״לחיטין ולאורז וכו׳ לכוסמין וכו'״ על זה בא בתוספתא:
״במתיקה ובמגורה ושאר מיני קטניות לא נתנו להן חכמים שיעור״ (כמו שהוא באמת במשנה שאין על זה שיעור) ״אמר בן עזאי הוחזק כחו של ר' עקיבא שנתן שיעור לאלו ולא נתן שיעור לאלו״.
ומבואר שהשיעורים האלה הנזכרים במשנה קבלו זה מפי ר׳ עקיבא בגדר דברי המשנה.
אבל גם זה הי׳ דבר מוסכם לכולם ואין חולק על השיעורים האלה, וכמו שהננו רואים שגם ר׳ יוחנן בן נורי גם הוא מודה לכל השיעורים האלה.
ודבריו הנם רק זאת לחלוק על ״הכל לפי המדה״ שפירשו ר׳ עקיבא וחביריו בדברי המשנה ועל זה יחלוק שאין הדבר כן, והשיעורים הללו נתקבלו בין במרובה בין במועט.
״אמר ר׳ יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להן לעכברים והלא אוכלות בין מהרבה בין מקמעא אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד״.
ובכל זה יאמר בן עזאי ״הוחזק כחו של ר׳ עקיבא שנתן שיעור לאלו ולא נתן שיעור לאלו״ וקרא זה על שם ר׳ עקיבא לפי שממנו קבלו זה במתיבתא כמו שכבר נתבאר לנו ענין הדבר בח"ב עמוד 296 ובח"ג(נה).
וביסוד המשנה לא נפרטו שיעורי החסרונות לפי שבאמת אין כל הארצות והזמנים שוים.
וכבר כתב שם גם הר"ב ״וכל השיעורים הללו בארץ ישראל ובימי התנאים אבל בשאר ארצות ובזמנים הללו הכל כפי מה שרגילים הזרעים לחסר באותה מדינה ובאותו זמן״.
הערה (נה): ובא בתוספתא ״במתיקה וכמגורה וכו' לא נתנו להם חכמים שיעור״, והמפרשים לא ידעו מה לעשות עם תיבת ״מגורה" וככל דבר בלתי נודע הי׳ גם מי שמחק זה, ובאור הגנוז שם הביא מכ"י שאין שם תיבה זו.
אבל הדברים פשוטים כי השתמשו בזה בתיבת ״במגורה" על פירות האילן שאין על זה במשנה שיעור.
ומגורה הוא כמו הלשון פסחים ט׳ ״חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות".
וכן בתרומות פ"ד משנה ב׳ ״מי שהיו פירותיו במגורה.
וכן במס׳ מעשרות פרק א׳ משנה ב׳ ״האגוזים משיעשו מגורה" והכונה מוכנים למגורה.
