עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/108

הדף הזה לא עבר הגהה

‫אין אדם דן ג״ש מעצמו

רסט

והמאמר השלישי ״אדם דן קל וחומר לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו״ הוא רק להשלים את הכלל שאף שאין אדם דן ג"ש לעצמו הוא דן קל וחומר לעצמו(מט).

והוא כדברי הבבלי שזה הי׳ דברי הלל לבני בתירא "בשלמא גזירה שוה לא גמריתו דאין אדם דן ג״ש מעצמו אלא ק"ו דאדם דן מעצמו איבעי לכו למידן״.

נשאר רק המאמר האמצעי שהוא אינו כי אם להשלים הכלל ולפרשו ויאמר ״אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גזירה שוה לבטל תלמודו״.

והוא כפי׳ הקרבן עדה שכתב גם הוא שם ״אדם דן ג"ש מעצמו לקיים תלמודו שקבל מרבו דאין הפסד בדבר שהרי בלאו הכי הדין כן ואין ג"ש זו אלא לסמך בעלמא(נ).

ומבואר כי אדם דן ג״ש רק לקיים תלמודו לקיים את הדין אשר קבל, והיינו רק אסמכתא על הדין המקובל וידוע אבל לא לחדש דין חדש.

והן גם דברי הבבלי ״אין אדם דן ג"ש מעצמו" והדברים מבוארים.

ונפלא הדבר כי הרא"ה ז״ל הביאו הנמוקי יוסף במס' ב״ק ריש פרק החובל אף שלא יביא שם דברי הירושלמי המפורשים האלה, כתב כן מעצמו, ויאמר שם:

״ובגמ׳ מייתי רב אשי ממון (כלומר ילפותא דעין תחת עין ממון) מדכתיב תחת תחת ויש מן התימא דכולהו תנאי לא ילפי מההוא קרא ואין אדם דן ג״ש אלא אם כן קבלה מרבו, ובירושלמי אמרו כל מלתא דלא מחוורא מייתינן מאתרין סגיאין ופירשו המפרשים ז"ל דהכי פירושו כל דבר שיודעין בו שכן הוא האמת אבל לא נתברר לו סמך מן הכתוב הרשות ביד כל אדם לדונה ולהביאה, ואע"פ שאין אדם דן ג״ש אלא אם כן קבלה מרבו היינו לדון לגמרי מחדש (דין של חקירה חדשה) כלומר עין תחת עין או שור תחת שור אבל היכא דגמיר דעין תחת עין ממון (כצ״ל) יכול לדון (גם מעצמו)״.

והנה אמר רבינו הרא״ה ז״ל את הדבר הזה בתור דבר חדש מעצמו, וכבודו הגדול במקומו כי הן הן דברי הירושלמי במקומו בהמקום היחידי אשר בא שם דבר זה של אין אדם דן ג"ש מעצמו, אשר שם בא זה ״אדם דן ג"ש (מעצמו) לקיים תלמודו" והיינו ממש כדברי הרא"ה.

וענין הדבר בגזירה שוה ובכל המדות כולם הוא שנמסרו מסיני לבית דין הגדול לדון על פיהם כל ספק אשר יפול בפרטי דיני המצוות.

אבל גם אצלם הנה לא הכריעו מזה לבד, כי המדות נתנו רק לדרכי הלימוד לדון על פיהם‬, אבל עיקר הכל הי׳ גם שם הקבלה אם קבלה גמורה וחלוטה כדין זה עצמו או קבלה של יסוד הדבר אחרי ההשוואה והדין והשקלא וטרי׳ אם דומה לשם מכל צד, ואם אין שום חילוק ביניהם, ולא פירכא וסתירה.

וכל זה אצל הסנהדרין הגדולה אשר להם נתנה תורה רשות בהכרעת הספק


הערה (מט): והוא רק בקל וחומר אבל כל שאר המדות הנם כג״ש ובכל המשנה לא דנו כי אם בקל וחומר כמו נזיר ד׳ נ״ו‪.‬‬

הערה (נ): ‪ו‬דבר שאין צריך לומר הוא דלבטל תלמודו לאו דוקא, והכונה לחדש דבר שלא קבל, ויותר מאשר קבל בדבר הזה.

ועיקר המאמר הוא חציו הראשון "אדם דן ג"ש לקיים תלמודו".