ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן
רכד
וכמו שהם גם דברי יאזעפוס על דרכם זו עצמה בזמן האחרון אשר יאמר "ועל ידי זה בא הדבר אשר הכהנים העניים רשו ורעבו ,ומהם גם מתו ברעב־.
כי לא עשו הדבר בדרך מקרה ,כי אם שאספו להם זה מכל המדינה ולא הניחו יתרם ,ויהי הדבר מאבירי הצדוקים לסדר הנהוג עד שר׳ יהושע בן לוי יבאר בזה דבר ביטול הודיית המעשר.
ולענין דברינו במקום הזה אין הדבר נוגע אם זה הוא טעם ביטול הודיית המעשר או לא, שזה הוא שאלה לעצמה ומחלוקת האמוראים ככל אשר יבואר לנו במקומו. כל דברינו הוא בנוגע לעיקר הדבר הזה שנעשה אז חק לראשי הצדוקים, ולסדר במדינה אשר עשו כן עד סוף ימי החורבן.
וכבר אמרנו שזה הי׳ האסון הגדול ,אשר על ידו באה הרעה הגדולה. יוחנן כהן גדול לא עלה על דעתו בתחלה ,כי אם לקרב אליו את כל האבירים במדינה, בהיותו חושב מחשבות גדולות ,להאדיר ולחזק את ארץ יהודה, להרחיב גבולה במזרח ובמערב ,לכבוש את כל הארצות מסביב לה ,ולשובב לבני יהודה את נחלתם אשר נהפכה לזרים.
ועל כן הי׳ נדרש לו אחדות הכוחות ,וכי יהי׳ מעמד המדינה איתן מבפנים, ויקו כי הצדוקים גם הם ילכו אחריו אל המקום אשר יהי׳ רוחו ללכת.
אבל שגה ברואה, כי אחרי אשר נתקרבו אל כסא הממשלה ,הנה בעוז ידם נהגו הם את יוחנן אחריהם. ומני אז עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי היו הצדוקים המושלים במדינה ,ועל פיהם ישק הארץ.
ומאז ,מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי ,בטלו לגמרי הסדרים בפנים הארץ ,ונראה שם רק מעשים מבהילים ,אשר לא הי׳ כזאת כישראל מיום היותו לגוי ,ולא היתה כזאת גם בימי המלכים היותר רעים אשר היו בימי הבית הראשון ,ככל אשר נראה את כל פני הדברים לפנינו בימי ינאי.
ועלינו לבאר במקום הזה עוד דבר אחד ממעשים פרטים של הצדוקים הנוגעים גם הם בכל סדרי הארץ ואשר אין ספק אשר בשעתו הרעיש לא לבד את כל יושבי ארץ ישראל כי אם גם את היושבים בערי העמים בחוץ לארץ, אשר נגע הדבר גם להם.
פרק כ"ד.
כסף בית האוצר. במס׳ מנחות ד׳ ס״ה בא בגמרא ברייתא וזה לשונה: תנו רבנן אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד וכו׳ שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מאי אהדרו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה.