ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן
רכג
והיינו שעל פי דברי המעשה הזאת מבאר ר' יהושע בן לוי את דברי המשנה במה שנאמרה על יוחנן הורקנוס (יוהנן כהן גדול) "והעביר הודיית המעשר״.
ומבאר זה ר' יהושע בן לוי שהי' זה אהרי המעשה הזאת מאלעזר בן פתורה ויהודה בן פתורה.
ושעל כן בטל יוחנן הורקנוס את הודיית המעשר מפני שהם לא הניחו לתת המעשר ללוים) ,וגם לא לכהנים אחרים או שהכונה גם למעשר עני כדברי הקרבן עדה בסוטה) ונטלו המעשר בזרוע ,ולא הי' אפשר עוד לאמר "וגם נתתיו ללוי״.
ותחת למחות בידם ולגעור בם ,הניח להם לעשות כרצונם ,ובטל הודיית המעשר.
ואליעזר בן פתורה בירושלמי ,הוא הצדוקי הזה עצמו רע יוחנן הורקנוס אשר בא בהברייתא בבבלי קדושין ד׳ ס"ו בעיקר המאורע אשר הוא פעל עליו כי יתן ידו להצדוקים. "והי' שם איש לץ ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו וכו׳ מיד ותוצין הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם וכו׳.״
ובירושלמי "אליעזר בן פתורה" ובבבלי בן פועירה והוא רק משינוי המבטא בין הירושלמי והבבלי.
ויהודה בן פתורה נראה שהי׳ אחיו של אליעזר בן פתורה ,אלעזר בן פועירה. והוזכרו גם שמותיהם גם שם אביהם והוא מהקבלות המדוייקות אשר היו בידם על כל הענינים האלה.
והנה בזה לפנינו עוד צעד גדול מאשר הרשה יוחנן הורקנוס להצדוקים מאז הי׳ נפתה מהם והולך אחריהם. ולהבין ענין הדבר יותר ,ועם זה לדעת גם זאת כי קו אחד יקיף את כל מעשי הצדוקים מראשית ימיהם עד סופם בכל הנוגע לדרכי הנהגתם ,עלינו להביא בזה את אשר עשו הצדוקים בזה עצמו ,היינו בנונע למעשר הארין ,אחר זה כאשר שבו הצדוקים עוד הפעם לתוקף הזרוע בארץ יהודה.
והוא ממה שבא מפורש בדברי יאזעפוס ממעשיהם לפני החורבן. ובאלטטי׳ XX, 8, 8יאמר:
"בעת ההיא נתן אגריפס (השני) את הכהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי(כט) אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים(ל) במלחמה וקטטה עם הכהנים ועם נכבדי ירושלים, וכל אחד מהם (מהכהנים הגדולים) עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם ,ובכל מקום אשר נפגשו יחד סקלו באבנים ,ויקרא לריב ,ולא
הערה (כט): על דבר ישמעאל בן פאבי דובר לפנינו, ואף שגם הוא הי׳ ממשפחות הצדוקים, הנה הוא עצמו לא הלך בדרכיהם, ויהי ככל שלומי אמוני ישראל אבל בנוגע לבני ביתו לא עצר כח, והם הלכו בכל דרכי אחיהם יתר הצדוקים ויעזרו לרעה, ויבואר כל זה לפניני במקומו בימי התנאים וגם יאזעפוס לא כלל במקום הזה את ישמעאל בן פאבי יחד עם המשחיתים.
הערה (ל): דבר הכהונה הגדולה בימים ההם לא הי' בעיקרו השימוש במקדש כי אם השם כהן גדול, ומכיון שעלה האיש למעלה זו וקנה לו שם זה לאיזה חדשים כבר בא וקנה מקומו תוך חבורת הכהנים הגדולים, ויהי לאיש שורר בעמו, ופוסע על ראשי עם קדש, ויחד עשו מעשיהם עם אגריפס השני, ועם פקידי רומא, וכל זה יבואר במקומו לפנינו ,ועל כן ידובר עליהם בלשון רבים ,וכעל חברת בני אדם אף כי לעצמו של דבר הי׳ צריך להיות רק כהן גדול אחד,