432
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
וניסוך המים בחג הנה במס' סוכה ד׳ מ"ח נאמר זה סתם, אבל מדברי יאזעפוס אלטטי' XIII, 13, 5יוצא שפרצו בזה הצדוקים ראשונה בימי אלכסנדר ינאי, וכמו שנדבר על כל זה עוד בפרק ל"א.
ודבר שריפת הנשרפים על ידי חבילי זמורות מפורש במשנה סנהדרין שהי' זה בימי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק(כה). ומבואר נגלה לפנינו כי בנוגע לדברי התורה הכתובה, דרכי פירושה, ודבר הקבלה בתוארי המצות וכל עניני קיומם, הנה בכל קלות ראש של הצדוקים בכל זה, לא הי' להם בכל הדברים האלה כל יסוד כולל ומוחלט, לא חקרו עליהם, ולא עסקו בכל זה כל עיקר. ואך במשך הימים, בהמשך של זמן גדול ורב, ומתוך מקרים שונים, באו מהם התנגדות שונות בפרטים מעטים של דברים כוללים, אשר במקרים ההם עשו להם הסכמה כוללת, ומתוך זה גם התנגדות כוללת, וגם הפרטים המעטים ההם הרבה מהם היו רק בזמן היותר אחרון של הצדוקים היינו סמוך לימי החורבן בימי רבן יוהנן בן זכאי.
ומכל זה נוכל גם אנחנו לדעת שכן הוא ככל דברי יאזעפוס שהיסוד האחד אשר הכריזו עליו הצדוקים בפומבי לדבר כולל ולהחלט כללי בנוגע לתורה הי׳ רק זאת שהנם מבטלים את כל התקנות מדרבנן.
היינו כל הדברים אשר דבר אין להם עם דברי התורה, כל הדברים המפורסמים לתקנות מדרבנן משמרת וסייג לתורה, ודבר אין להם עם עצם דברי התורה הכתובה, ואשר מתחלתן לא נבראו כי אם משמרת לתורה, ונמסרו כן להעם רק לשם תקנות מדרבנן.
וזה הוא שהסכים יוחנן כהן גדול לבטל ועל זה הוא ששם גם עונש על כל איש אשר ימרה את פיו ויקיימם.
ואך זה הי׳ מאז לחק כללי להצדוקים, חק כללי מוחלט המשתרע על כל הדברים הנכללים בזה.
פרק י"ט.
ועלינו לבלי להעלים עין מאת אשר החכם גייגער מתפאר עלינו בהחלוץ חלק ו׳ כי יש לו דברים מפורשים, כי הצדוקים היו להם דינים אחרים בנוגע לשבת ויום טוב. והוא נם שש בנוגים שלו, ובעמדו גם הוא בתוך הטעות הכולל של כל חוקרי אשכנז אשר מחסרון ידיעה בהמשנה חשבו כי הפרושים חדשו בתורה יסודות חדשים (כבר נתבאר לנו כל זה) בא הוא ויוסיף הבל כי דבר הצדוקים הי׳ כי בחששם לדבר ד׳ השתדלו כי ישארו דברי התורה כמו שהם.
הערה (כה): אי אפשר לאמר שכבר התנגדו הצדוקים לזה מראשית הימים, וכבר עשו כן למעשה בהיות אז סנהדרין של צדוקים, רק שבימי ר' אליעזר בר' צדוק אירע כן עוד הפעם בהיות אז סנהדרין של צדוקים, שאלו הי׳ הדבר כן לא הי׳ אפשר לחכמים להשיב לר׳ אליעזר בר׳ צדוק בלשון כזה ״מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי" (צדוקים היו כלשון הגמ׳) שהלשון הזה מורה על עצמו שהי׳ זה דבר חדש אז להם, וטעו מתוך אי-ידיעתם, ואי אפשר לאמר כן על דבר שהי׳ כבר חק להצדוקים, ואי אפשר לאמר כן על מה שעשו כפי אשר החליטו כבר הצדוקים אשר לפניהם, וגם ר׳ אליעזר בר׳ צדוק עצמו הי' יודע מזה שזה חק לצדוקים ,ולא הי׳ שואל על זה.
