הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
ריא
כי נשוב ונראה מכאן את כל הדבר הגדול אשר כבר נתבאר כי לא הי׳ להצדוקים כל פרינציפ בהנונע להתורה עצמה ולדיני התורה, כל היסוד שלהם הי׳ רק בנונע להתקנות מדרבנן.
אבל בנוגע לדיני התורה לא עסקו בהם כלל, ונשארו גם מהם בהנהגה של פומבי ככל אשר הי׳ מאז ומעולם.
והדבד מתבאר נם במקום הזה באופן בולט מאד.
הנה כל השתדלותם הגדולה של הבייתוסים להטעות את החכמים היתה כדי שיחול עצרת אחר השבת וכמו שהדבר מפורש על מקומו בתוספתא ראש השנה שם:
"בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו בייתוסין שני עדים לבוא להטעות את החכמים לפי שאין בייתוסים מודים שתהא עצרת אלא באחד בשבת בא אחד ואמר עדותו והלך לו וכו׳." והנה שכרו לזה שני עדי שקר להטעות את החכמים.
אבל מה יושיעם זה ,והלא הם יודעים שהם עדי שקר ,ויתקנו לעצרת, ויקלקלו לעצמם את הפסח שלא כדין.
שהרי להטעות את ההכמים שיהי׳ עצרת חל אחר השבת ,אי אפשר כי אם להטעות אותם קודם חדש ניסן.
שבזה הדבר תלוי שיהי׳ יום הנף ביום א׳ אחר השבת ,ויוגמר ספירת שבע שבתות תמימות ביום השבת ,ועצרת אחר השבת (וע"ש בתוס׳ ד״ה להטעות). ועל כן רצו אז להטעות את החכמים על חדש ניסן שיבואו עדי שקר ויעידו על חדש ניסן ,שנראה בזמנו ויקדשו בית דין את יום שלשים לראש חדש ניסן, ועל ידי זה יהי׳ עצרת אחר השבת.
אבל הלא על ידי זה יהי׳ פסה שלא בזמנו ,שהרי הם יודעים ששכרו עדי שקר ,ויקריבו את קרבן הפסח שלא בזמנו וביום השביעי של חג הפסח יאכלו המץ שלא כדין.
ובהכרה יבואר לנו מזה שכל מעשיהם לא הי׳ כי אם לנצחון ,אבל בעצמו של דבר ,דבר לא הי' להם עם קיום תורת ד׳ ככל אשר כבר נתבאר (ודברי התוס׳ שם בד"ה להטעות תמוהים).
ואחרי שכל הדבר לא הי׳ אצלם מתוך קיום התורה ,ולא מתוך ענין דתי הקרוב אל לבם כי אם מתוך נצחון, הנה למה שהתנגדו אז שמו לבם והשתדלותם, ולמה שלא התנגדו לא שמו לב כל עיקר.
והחכם ווייס אשר כל חכמתו בחקירת דבר הצדוקים הוא לאמר כי אין אנו יודעים שם כל מאומה ,ועל כן הוא יודע בבירור גמור שכל התנגדותם הי׳ רק לתורה שבעל פה ולקבלה ,הצליח בדרכו גם במקום הזה.
ויאמר בח״א עמוד 119:
"מלבד אלה יש עוד זכרון להתנגדות אחת והיא כי לא היתה דעת הצדוקים נוחה במעשה הפרושים בבחינת קידוש החדש, לא הוגד לאיזה צד היו מתנגדים? ומה ממעשי הפרושים הי׳ רע בעיניהם? רק יסופר שפעם אחת קלקלו חבייתוסים (ר"ה פ"ב מ״א) ורצו להטעות את חכמים ושכרו עדי שקר (בבלי שם כ"ב: וירושלמי שם ותוספתא פ״א) מזה נראה ברור כי רע עליהם מעשה החכמים