הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
רד
אבל מה שאינו מפורש שם באין דרך לנטוות ,בזה לא הי׳ להם שום יסוד קבוע כל עיקר. ותהי דעתם לאמר שכל אחד יוכל לעשות שם ולהתנהג כחפצו וכדרוש לו.
פרק י״ד.
והחכם ווייס אחרי אשר חשב את הפרטים המעטים אשר התנגדו בהם הצדוקים בנוגע לתורה, והנה ראה כי קצר המצע מהשתרע, והנם רחוקים מאד מלאמר על פיהם, כי היו יסוד התנגדות הצדוקים בנוגע לקבלה בתורה, וכי יחם לבבו על זה כי על כן יתנחם בעמוד 118ויאמר: "ולא נחשוב שרק באלה נטו (הצדוקים) ולא באחרים כי באמת נטייתם מכל מה שפירשו ודרשו הפרושים על פי דרכי מדרשם ואין הדבר מפורש בתורה (סנהדרין ל"ג: הוריות ד׳:)" אלה דבריו.
וכמה עלובים הם דרכי חקירה כאלה. כי על חקירה כוללת גדולה ורחבה כזו ,לא הביא דברי הגמ' שם ,ולא הציע ענינם כל עיקר כי אם ישלח את הקורא לעי׳ שם ושם. אבל הנה שם ושם טעה החכם ווייס בהפשט הפשוט ,טעות כזה אשר תינוקות של בית רבן יודעים.
ודברי הגמ׳ בשני המקומות האלה זה הוא:
במשנה במס׳ סנהדרין ד׳ ל"ב נאמר :דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובח דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. ועל זה נאמר שם בגמ׳ ד׳ ל״ג::
ואין מחזירין לחובה. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקים מודים בו ,אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי רב הוא.
ובהוריות ד׳ ד׳: אמר רב יהודה אמר שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודין בו פטורין מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא.
וסבור הי׳ החכם ווייס כי דבר שאין הצדוקים מודים בו בשני המקומות האלה הכונה שהוא דבר שכבר נחלקו בזה הצדוקים על חכמי ישראל ,והוא דבר שכבר לפני זה הרבה התנגדו בו הצדוקים והורו שלא כחכמי התורה.
ועל כן הנה הוא מביא ראי׳ מזה שלבד הדברים ההם שנפרטו הי׳ שם עוד דברים רבים שהתנגדו להם.
וטעה בדברים פשוטים מאד. כי בשני המקומות האלה ידובר בדין מעשה והוראה חדשה הבאה עתה לבית דין לחקור עליה ולדון בה ,ואם טעו בדבר שהוא כל כך מפורש בתורה עד שגם צדוקי אי אפשר שיכחיש זה ,אין זה בכלל הוראה כלל. ודבר שהצדוקים מודים בו היינו שהדבר פשוט ומפורש בהדיא ,עד שבודאי בהכרח יודו בזה גם הצדוקים.