724
הוספות
סי‘ רל"ט שכתב דאין כאן שום מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן דאפי' לבית שמאי דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה עצה טובה קמ״ל ולא שהוא מוזהר על זה דלא מצינו בשום מקום שיהא מוזהר האדם שלא לגרש אשתו אפי׳ מדרבנן וכו' וכן כתב בתשובת הרב מאיר עיני חכמים ד' פ"א ועי׳ מ"ץ ח"א ד׳ ר״נ מהרש"ח בשאלה סי׳ ג' מהר"א ששון סי׳ ס״ד פ"מ ח"ג סי׳ ג׳ פני יהושע דמשמע מדבריהם דקיימי בשיטתו של הרב כנסת הגדולה דאין כאן אלא עצה טובה וכו׳ עכ"ל הרב המגיה במש״ל.
והרב המגיה במש"ל שם תמה על זה וחולק עליהם לא לבד אליבא דב"ש כי אם גם אליבא דב"ה, אבל דבריהם ברורים וכמו שיבואר. רק שהכנסת הגדולה לא ביאר דבריו ולשונו אינו מדוקדק (הכנה״ג עצמו אינו תחת ידי) ותפס לשון שאין לו ענין "עצה טובה קמ"ל" אבל הצעת הדבר וענינו זה הוא:
כי בית שמאי סוברים שלא לחנם האריכה בזה תורה "והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר" כי אם לגלות רצון התורה שלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר.
וכדבר פלא הוא שלא הרגישו כל העוסקים בזה שאין מקום כלל לאמר שלבית שמאי דבר ערוה דוקא, שהרי לשון הכתובים שם הוא:
"כי יקח איש אשה ובעלה והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות וכו׳ ושלחה מביתו וכו׳." והלא מפורש כאן גם זאת "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות" (א). ויפלא עוד שלא הרגישו גם זאת שהלא משנה שלמה שנינו במס׳ כתובות ד׳ ס״א. "המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת". ואיזה מקום יש לאמר דלבית שמאי אין גירושין מן התורה כי אם בדבר ערוה. אבל הדברים ברורים שגם לבית שמאי יכול לגרש את אשתו גם בלא דבר ערוה, ולא עבר בזה לא על לאו של תורה ולא איסור גמור של תורה.
כל דברי בית שמאי אינם כי אם זה לאמר שאף שזה ודאי שאין כאן איסור תורה שהרי מפורש בכתוב גם זאת "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות".
אבל לא לחנם כתבה התורה גם הלשון הזה "כי מצא בה ערות דבר" כי אם להורות לנו דבבא לצאת ידי שמים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר.
ועל כן אין זה רק עצה טובה לבד כלשונו של הכנסת הגדולה, כי אם שכן הוא באמת דבר התורה בבא לצאת ידי שמים.
והתוס' בסוף גיטין שם הביאו דברי הירושלמי אשר יבוארו לפנינו, אבל מפני שדברי הירושלמי לא נתבארו כלל חשבו הרבה מהאחרונים שלבית שמאי בנתגרשה גם קרא דלא יוכל בעלה הראשון וכו' קאי בנתגרשה על דבר ערוה דוקא.
הערה (א): ולחלק בדין התורה ובאיסורין בין זיווג ראשון לשני אי אפשר, שזה יש לו מקום רק כשהוא משום ועשית הישר והטוב.
