ממשלת ארכעלאוס
בא עם חילו לארץ יהודה למנוע כ למרד והתקוממות אשר בכל רגע הי' אפשר לחשוב כי יפרוץ שם ויניח בירושלים את אחד משלשה הלגיונים אשר לקח עמו מסיריען וישב לאנטוכיא.״
מבואר ומפורש בזה כי ביאת ווארוס לארץ יהודה לא היתה מפני שכבר פרצה שם מרידה, כי אם שהי׳ ירא אולי תפרוץ מרידה, וכי לא הי׳ לפני דבר סאבינוס ולפני מה שהניח שם ווארוס לגיון אנשי חיל כל מרד, וכל ביאת ווארוס לירושלים הי׳ רק כדברי יאזעפוס עצמו במלחמת היהודים רק מפני כי חשב שאולי יתפרץ מרד.
ובכל זה כתב להקיסר כי אחרי נסיעת ארכעלאוס מרדו כל העם.
ולא נתפלא על ווארוס אשר עשה כן על ידי ריצי כסף לטובת ארכע־ לאוס, אשר באמת גם לא ראה מראש שום דבר, וכל מה שבא לירושלים בראש חילו הי׳ רק למען אשר יהי׳ אפשר לו להודיע אל הקיסר כי אחרי נסיעת אר־ כעלאוס מרדו כל העם.
אבל אי אפשר מבלי להתפלאות על יאזעפוס אשר קדמוניות היהודים אינם אצלו כי אם דבר המושלים ואל העם לא שם לב.
ורק אחר זה בא שם על ידי מעשי סאבינוס דבר היוצא מכללו, התקוממות פרטית לעמוד על נפשם נגד סאבינוס, וזה הי׳ כבר איזה שבועות אחרי אשר יצא ווארוס מירושלים והניח שם לגיון רומי.
אבל גם זה לא הי׳ לא מרידה נגד הרומיים אשר לא עלה על דעתם כלל, ולא מרידה נגד ארכעלאוס, כי אם דברים מקצות העם נגד מעשי סאבינוס אשר הכעיסם תמרורים, עד כי כאשר הוכרח לקרא לווארוס לעזרה והוא בא לירושלים, התחמק סאבינוס ויצא חרש מירושלים לבלי יענש על ידי ווארוס.
ויאזעפוס באלטטי׳ XVII, 10, 1יאמר:
"כאשר אך נסע ווארוס ,וסאבינוס נשאר (עם הלגיון הרומי) העוצר בעם עשה מעשים רבים להמרות את היהודים, מפני שקוה כי על ידי החיל הרב העומד לימינו תמצא ידו להם ,ובכל מקום אשר התראה לקח עמו מחנה חיל מזוינים אשר על ידם עשה רעות והצר לישראל, וישתדל גם כי יתקוממו נגדו."
והנה החשה יאזעפוס מלספר דבר מכל אשר עשה סאבינוס ,אף כי אין ספק אשר היו מעשיו נוראים מאד, עד שגם יאמר כי השתדל במעשיו להביאם לידי מרידה.
ובמלחמת היהודים II, 3, 1יאמר יאזעפוס:
"יותר עוד מאשר סמך סאבינוס על חיל רומא אשר מסר ווארוס לידו, סמך על מספר רב מעבדיו אשר נתן לכולם כלי נשק, ויעש אותם לכלי משחית למלא טרף חוריו." ומזה מבואר שכל מה שעשה סאבינוס לא הי׳ זה דבר רומא כי אם ענינו הוא לעצמו, אשר אחרי כי לא הצליח בידו להביא אוצרות הורדוס תחת ידו השתדל למלאות אמתחתו מכסף העם, ויוצא רשף לרגלו. ויאמר על זה יאזעפוס באלטטי׳ שם:
"כאשר אחר זה קרבו לבוא ימי חג השבועות באו לירושלים המון גדול לא לבד מפני דבר החג כי אם גם מפני כי נפשם מרה להם על כל המעשים
