הנשיאות ,והבית דין הגדול
שלא
ועל כן נראה באמת כי אחרי הדרישה והחקירה לא נמצאו רבים אשר עברו להדיא כמו שנפרטו שם בשמותם, ועל כן באמת, לא הי׳ אלה שבירושלים לבדם יכולים לברר זה שם כי אם אחרי אשר יבוררו תחלה כל פרטי הדברים על ידי בית דין שבכל עיר ועיר, והן דבריהם המפורשים:
"וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושופטיה."
והיינו שלפני בוא כל אחד לפני מושב הכנסיה מהבית דין הגדול בירושלים יבורר תחלה על ידי הכנסיה של כל עיר ועיר (סנהדרי קטנה) זקני עיר ועיר ושופטיה, כל פרטי גבית העדות איך הי׳ הדבר, ובירורי הדברים האלה על כל אחד ואחד יציעו זקני עיר ועיר ושופטיה לפני הכנסיה בירושלים. ומבואר מעצמו כי דבריהם "יעמדו נא שרינו לכל הקהל" הם הכנסיה הגדולה הכוללת לכל דבר התורה, הכנסיה מראשי חכמי התורה אשר בראשה עמד עזרא עצמו.
והם שרי קדש אשר כבר נתבאר לנו ענינם בפרק הקודם.
אבל הנה גם לבד זה הדבר גם מפורש בהכתובים עצמם למי כוונו בדבריהם "יעמדו נא שרינו" ובא אחר זה מפורש שהי׳ זה עזרא וסייעתו.
"ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר."
וכבר כתב שם גם הר"א אבן עזרא "ויבדלו עזרא הכהן אנשים חסר וי"ו והטעם ואנשים" ואי אפשר לפרש הכתוב כי אם כן.
והיינו כי מתוך הכנסיה הכוללת, מבין שרי קדש אשר עליהם אמרו "יעמדו נא שרינו לכל הקהל" נבדלו ביחוד לזה עזרא הכהן בראש ועמו אנשים ראשי אבות, ומבואר ומפורש כי עזרא וסייעתו הם נקראו אז שרים, שרי קדש.
והן עצמם אלה אשר עליהם יאמר שם ח׳ כ"ט "שקדו ושמרו עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל" ומתוך שרי קדש אלה נבחרו מיוחדים לעסוק בדבר הזה ביחוד.
והן עצמם הנם אלה אשר עליהם נאמר שם עזרא ט׳ א׳ "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים וכו׳".
והן הנם אשר בכחם הגדול הכריזו: "ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם, וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (מ"ג).
הערה (מ"ג) והחכם גרעץ טעה במקום הזה טעות גדול, ובעמוד 134בהערה יאמר על הלשון ״ויעבירו קול ביהודה וירושלם״ לאמר:
״הדברים בזה הנם רק בנוגע להיושבים בערי יהודה, אבל לא להירושלמיים, כי הלא הוא רעיון רוח (Unsion) לאמר כי הירושלמיים יהיו בירושלים, ועל כן צריך למחוק תיבת ״ירושלים" אלה דבריו.
וזה הוא באמת מחלתם הגדולה של גרעץ וחביריו, שכל מה שלא הבינו לפי דעתם מחקו, ויעשו כן גם בכתבי הקדש. וכפי הנראה חשב החכם גרעץ כי אנשי ירושלים לא יצאו מקיר העיר וחוצה, ויהיו קשורים ואחוזים בתוך העיר כצפרים בפח.
