648
הנשיאות, והבית דין הגדול
ממלך מצרים ,לא לבד בארץ יהודה כי אם בכל הערים מסביב, וחניו נדחה מכל פקידת המדינה, ותחתיו קמו עתה יוסף החוכר וכל שרי מסים הרודים על ידו.
וכבר נתבאר לנו כי זה הוא תחלת ימי המתיונים והאריסטאקראטים ,והצדוקים אחר זה. אבל בראשית ימיהם עדין לא פרצו גדרו של עולם באופן מבהיל ככל אשר עשו ארבעים שנה אחר זה. ובימים ההם כאשר היו כל הפקידות במדינה בידו של יוסף וכל אגפיו הוכרחו הבית דין הגדול להקים גם נשיא מתוכם לכל דבר הסנהדרין אל העם וזה הוא דבר הזוגות אשר הותחל אז ויוסי בן יועזר הי׳ הראשון בהם.
אבל אף כי חכמי התורה ושלומי אמוני ישראל יכלו עוד להחזיק מעמד הנה כבר התחילו יוסף ובניו וכל אגפיו לתת חתיתם בארץ החיים, וכבר סבלו מהם הרבה מאד, גם בנוגע להכבדת עולם על העם, גם בנוגע לפרוץ גדרי התורה.
והנה פתאום זרחה להם ליראי ד׳ השמש ואנטיוכוס הגדול נצח את מלך מצרים ותהי ידו רוממה גם בארץ יהודה, ובהיות יוסף החוכר נשען רק על עזרת מלכי מצרים, כי על כן מהרו ראשי ישראל לקדם פני אנטיוכוס הגדול ויצאו לקראתו בראש העם אשר הי׳ רק עמהם יחד.
ואנטיוכוס באמת הפיק חפצם וכל רצונם ויתן להם זכיות רבות ,ויחזק את ידי העם בחוקים טובים, וכי יכלו לחיות ככל חוקי דתם ,וכבר נתבאר לנו כל זה בעמוד 189. וזה הוא הדבר אשר הוכרחו אז לפנות עורף למלכי מצרים אשר משלו עליהם לפני זה, ויתנו ידם המה וכל העם עמם לאנטיוכום הגדול מלך סוריא ויקבלו פניו בתודה וינהלו כל החיל והפילים בכל הנדרש להם, עד כי אנטיוכוס הי' להם אסיר תודה ככל דבריו במכתבו לשר צבאו, וישב להם כטוב פעלם בחוקים טובים מאד. וכל זה מפני כי מלכי מצרים תמכו בידי יוסף וכל אגפיו והוא רעצם וירוצצם וכבר גם התחילו לשלוח יד בכל קדשי בני ישראל.
כי על כן עמדו הם בראש כל העם, ויקבלו פני אנטיוכוס וכל חילו בתרועת שמחה וימלאו כל מחסורם, והוא מלא כל בקשתם. כי בכלל הי׳ כחם של חכמי התורה גדול אצל כל העם ורב מאד עד כי אם רק מצאו זה לנחוץ היו יכולים להרחיב חוג פעולתם הרבה יותר, בהיות כל העם רק עמהם ואחריהם, בידעם היטב כי כל עלילות מצעדיהם הוא רק לטובת העם. מתנגדיהם היו רק מתנגדי העם בכלל, ולא יכלו להפיק חפצם ,כי אם או בהשענם על עריצי גוים מבחוץ, או בזמן משך כארבעים שנה בימי החשמונאים מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי על ידי המושלים ביהודה עצמה.
רק כי חכמי התורה עצמם התרחקו מכל הנהגה יתירה במדינה בהיותם רחוקים מלבקש כבוד לעצמם שלא לטובת העם, אבל בשעה שראו שזה נחוץ, אם לשמירת טובת העם, או לטובת התורה והמצוה ושמירתן, הלכו בדרכם הלאה, וכל העם הי' אך אחריהם, בידעם כי כל מעשיהם אינם כי אם לטובתם הם. ובראותם עתה סכנה קרובה עמדו בראש העם גם בנוגע למלכי גוים.
