עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/21

‫‪376‬‬

‫הצדוקים והבייתוסים‬

‫ ‫הגדולים להם לראש בעשרם הגדול מאד‪ ,‬וכבר גם נתבאר לנו כי בכל תקפם‬ ‫וגבורתם ורוב עשרם לא יכלו להרע לבני ישראל מאז יצאה הארץ מתהת יד‬ ‫מלכי מצרים לבד‪ ,‬ותהי גם תהת יד מלכי סוריא‪ ,‬וכל ימי אנטיוכוס הגדול וסיליי‫קוס בנו השיבו ידם מבלוע. ‬אמנם מיד כאשר מת סילייקוס ואחיו ‬אנטיוכוס‬ ‫עפיפהאנעס ישב לכסא סוריא אחריו‪ ,‬אז היתה ‬תבוסת כל שומרי תורה ומצוה‬ ‫שלמה‪ ,‬כי החבורה הגדולה הזאת קנו להם את לבב אנטיוכוס עפיפהאנעס, ויתנו‬ ‫לו כסף וזהב רב מאד‪ ,‬והוא התיר ידם לעשות בארץ יהודה ‬ובעם יהודה כרצונם‪,‬‬ ‫וימסור את הכהונה הגדולה ליד יאזאן תחת חניו הישר באדם‪ ,‬ויאזאן כבר שיחת‬‬ ‫דרכו על הארץ באופן מבהיל מאד‪ ,‬אבל כאשר לא פקר כל כך לעבוד עבודה‬ ‫זרה בחוצות ירושלים הדפו גם אותו‪ ,‬וישימו לכהן גדול את מינאלאוס‪ ,‬ומיד אחר‬ ‫זה הותחלו ימי המהומות באופן נורא מאד.

‫וראשית הדברים מכל מעשי הימים ההם יותחל במבביים א׳ בדברים האלה:

"ויהי אחרי מות אלכסנדר מארץ מוקדן וכו׳ ‪‬ויפרא נצר משרשיהם אשר‬ ‫אין אלקים כל מזימותיו‪ ,‬אנטייוכוס עפיפהאנעס‪ ,‬וימלוך בשנת מאה ושבע ושלשים‬ ‫למלכות היונים‪ ,‬בימים ההם קמו בין בני ישראל חבר אנשים בוגדים בעמם‪,‬‬ ‫וידיחו רבים מבני ישראל ויסיתו אותם לאמר קומו יחד ונכרתה ברית עם העמים‬ ‫שבנינו‪ ,‬כי מאז נפרדנו מהם הננו בכל צרה‪ ,‬וימצאו דבריהם מסלות וילוו אליהם‬ ‫רבים‪ ,‬ויקומו אנשים מתוכם (ראשי חבר בוגדים האלה) וילכו אל מלך סוריא‬ ‫אנטייוכוס עפיפהאנעס ויתן להם המלך רשות להנהיג ביהודה דרכי הגוים‪ ,‬ותהי‬ ‫ראשית מעשיהם לבנות גימנאזיום בירושלים ככל משיפטי הגוים ודרכם‪ ,‬וימשכו‬ ‫ערלתם וישקרו בברית אבותם ויתחתנו עם הגוים אשר סביבותיהם ויתמכרו לכל‬ ‫‫תבל ומזימה‪".‬‬

‫הנה מבואר הדבר ומפורש בזה כי הם עצמם התגרו ברעה‪ ,‬ואנטיוכוס עוד‬ ‫לא עלה על דעתו להתערב בעניני היהודים לא לבד בנוגע‪-‬ליסודי דתם‪ ,‬כי אם‬ ‫לא בנוגע לארחות דרכם.

‫ואמנם כי גם אחרי בקשתם זאת עדין לא נתן להם כי אם רשיון להנהיג‬ ‫ביהודה דברים כרצונם‪ ,‬אבל לא להכריח על כל זה את בני יהודה וישראל‪.‬‬ ‫אבל על ידי הרשיון הזה כבר קרבו אל מעשיהם ויעשו המון מעשים רבים‪,‬‬ ‫להסיר את לב העם מאחרי ד׳ אל הבלי הגוים‪ .‬‬ ‫ אמנם כי על ידי רשיון המלך להם לא יכלו טובי העם לעמוד כנגדם ביד‬ ‫חזקה‪ ,‬בכל זה יכלו להתנגד להם ולהניח מכשולים על דרכם לבלי יפרצו כל‬ ‫גדרי עולם‪ ,‬ולבלי ישטפו כשטיף מים ‬רבים.‬‬ ‫אבל גם את התנגדותם זו שלמו בנפשם, כי בשוב אנטיוכוס אז ממצרים‬ ‫בא לירושלים ולבד את אשר נשא את שלל המקדש‪ ,‬הרג הרבה מאד מאת‬ ‫המתנגדים למתיונים.

‫ואז צעדו המתיונים עוד צעד יותר גדול ויוסיפו להשתדל אצל המלך הצורר‬ ‫הזה לבצר להם עמדתם בתוככי ירושלים.

‫וזה הוא הנאמר שם מיד אחר זה במכבים א׳ כ"ט:‬

"‫אחרי עבור עוד שתי שנים בשנת מאה וחמש וארבעים למלכות ‬היונים שלח המלך את ראש שרי המסים לירושלים ועמו צבא רב‪ ,‬וידבר עמהם טובות‬ ‫