סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם
רעג
ובניו ,ולא באו כל הצרות הנוראות על ידי נציבי רומא ,ולא חרב הבית ,וישראל לא גלה מעל אדמתו.
אבל הורקנוס ואריסטובלוס בני ינאי גודלו על ברכי הצדוקים ,ולא ידעו כי אם דרכם ,ועל כן לא לבד כי לא יכלו להבין את אשר הבינה אמם ,כי אם להיפך שכדברי יאזעפוס המפורשים הנה הי' אך זה טעם הדבר אשר מרד אריסטובלוס באמו בחייה מפני כי דאג אשר במותה תעמוד כל משפחתו תחת יד הפרושים. והנה שב והקים לו ממשלת הצדוקים גם עתה אחרי אשר כבר נלאה העם לשאת עול סובלם ,כי על כן באה אלינו כל הצרה הגדולה הזאת.
את אשר נוכל להאשים את ראשי ישראל בימים ההם ,הוא לגמרי להיפך מדברי החוקרים החדשים, עונם וחטאתם נוכל למצוא רק בזה ,מדוע התרחקו כל כך מכל דבר ממשלה ומשרה. ואחרי אשר עתה בכל ימי שלמינון היתה עיקר הממשלה בידם מדוע נערו כפיהם ,ונתנו לאריסטובלוס להפיק חפצו ,ומדוע לא שמעו לעצת שלמינון המלכה לפני מותה כי יעמדו בראש כל העם בעצומיו אשר הי׳ רק עמהם ,ובראש בני החיל אשר נשארו באמנה אתם ,ומדוע לא לחמו עם אריסטובלוס והצדוקים ,להשיב את המבצרים וכל דבר הממשלה רק לידם הם ,ולהביא את הורקנוס ואריסטובלוס תחת מתג ורסן ,כי יסורו למשמעתם ,ככל דבר העם וכחפצם. אבל אין ספק כי הי׳ זה מפני כי ידעו היטב את אריסטובלוס ואת הצדוקים והבינו כי בצר להם וכאשר יצרו צעדיהם אז יפנו אל הרומיים לעזרה, ואז יאבד מארץ יהודה כל עמדתה ברשות עצמה, כמו שעשו באמת אריסטובלוס והצדוקים אחרי אשר צרו צעדיהם על ידי אנטיפטר והערביים.
ועד כמה נוכל להתפלא ולהשתומם על חכמתם הגדולה רוחב דעתם ועינם החודרת. כי אלו עשו כחפץ שלמינון ,להלחם עם אריסטובלוס ולהדוף אותו ואת הצדוקים ,ולהושיב לכסא את הורקנוס החלש ואין ידים תהת הנהגתם הם ואריסטובלוס והצדוקים בודאי הלא עשו גם אז כאשר עשו עתה לפנות אל הרומיים לעזרה.
אז היינו גם אנחנו כולנו חושבים, כי מתוך חפץ חכמי התורה לבלי להניח מידם את דבר הממשלה במדינה, ומתוך רצונם להאריך את ימי ממשלתם בארץ, ולבלי להוציא את מיתרי הממשלה מתחת ידם, קראו מלחמה על אריסטובלוס להדיחו משאתו, אף כי רק הוא הי׳ ראוי למלוכה ולא הורקנוס, ואין אדם נתפס על צערו אם עמד על נפשו וקרא לעזרה את הרומיים, והנה באה על ידם כל צרת בת יהודה.
והנה הבינו הם כל זה מראש ובצדקתם הגדולה ורוחב דעתם, ובהיות כל מעשיהם רק לטובת העם, הניחו מידם כל ההנהגה ויקבלו עליהם מרות הצדוקים וממשלתם אף כי ידעו היטב שכאשר אך תכון הממשלה בידם אז יהיו כל חכמי התורה נמסרים לפי חרב, אם לא יעזבו את הארץ, ואם לא יברחו אל נפשם.
אבל את אשר נשמרו חכמי התורה מלעשות אז בהיות אצלם טובת עמם לכל לראש, הנה לא שמו לב לזה אנטיפטר האדומי והורקנוס ההולך אחריו, ואם חכמי התורה לא רצו לעמוד בראש כל העם ובראש הצבא להלחם עם אריסטובלוס,
