366
הצדוקים והבייתוסים
ימי המלחמה היינו עד שנת ק"ע שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים שנסוגו אחור מאחרי התורה לגמרי ובקשו להיות יוונים לא לאלה המתנשאים להיות משומרי דת משה בכללה ובפרטיה אלא שפקרו בפירושה ודעת הקבלה בזה. והנה הוא בא ומעיר שלא הוזכרו אצל יאזעפוס בכל משך המלהמה, אף שהוא עצמו העתיק דברי יאזעפוס עליהם מתוך ימי משך המלחמה. והנה הוא בא ומעביר קו בין הפושעים והמורדים לבין הצדוקים כי הפושעים והמורדים נסוגו אחור מאחרי התורה והצדוקים היו משומרי דת משה בכללה ובפרטיה.
אף כי הוא עצמו העתיק דברי יאזעפוס כי כחשו הצדוקים בכל דת בכלל דהיינו שכחשו בהשגחה בעולם הזה ,ובנצחיות הנפש לעולם הבא ,שאחר זה אין מקום לתורה ולדת כל עיקר.
ואם הפושעים והמורדים גם "בקשו להיות יונים" ולא מצאנו כזאת אחר זה על הצדוקים, הלא הדבר מובן מעצמו ,כי "בקשו להיות יונים" רק בימים אשר היונים משלו בארץ ,ועל ידי אשר עשו כמוהם יכלו להשיג חיים של עושר וכבוד וממשלה בארץ. ועתה כאשר גורשו היונים ,והיהודים היו אדוני הארץ וכל הממשלה בידם ״בקשו להיות יהודים". וכן הדבר שזה שבקשו לפני זה להיות יונים לא הי׳ מפני אמונתם בעצבי הגוים ,כי אם מפני שהכחישו כל דת בכלל. ועל כן אחרי כלות המלחמה כאשר היתה יד היהודים בכל משלה ,אז "בקשו להיות יהודים" מהטעם הזה עצמו אשר לפני זה "בקשו להיות יונים". וכמה מיעוט חקירה צריך לטענת קראכמאל "ועוד שגם בחזיונות דניאל גם בשני דברי הימים למבביים לא מצאנו בל ימי משך המלחמה שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים״ וכלשונו של גרעץ "אף נם זאת את אשר הספ־ הראשון למכביים לא יזכיר את הצדוקים בכל דבריו אף לא ברמז״. ולא הבינו דברים פשוטים כי הוזכרו שם והוזכרו וחזרו והוזכרו ,רק שהוזכרו שם בדרכם בעת ההיא ,אשד צורתם הבולטת אז היתה כי בקשו להיות יונים ויעבדו גם לעצבי הגוים וישרפו ספרי התורה וימיתו את כל איש ואשה אשר מלו את בניהם.
ואחרי ימי המלחמה אשר פשטו צורתם הראשונה "ובקשו להיות יהודים" הוזכרו מאז ואילך על פי דרכם זו.
ונפלא הדבר כי חוקרי העמים אף כי בעיקר מקום הקירותיהם על זה ילכו בדרכי חוקרי ישראל ,למען שים אח חכמי התורה לכתה הדשה בישראל ואת הצדוקים למתננדיהם. הנה במקום אשד שכחו את מלחמתם, וידברו לתומם כתבו גם הם ממש ככל דברינו.
הראשי לכולם האמונה בנצחות הנפש ה״ אבל מה ענין זה עם לאחר ימי החשמונאים, ומה ענין לוה עם עיקר דבריו אשר ילכו רק על דאורייתא ודרבנן וקבלה במעשי המצוות.