עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/107

‫‪462‬‬

‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬

‫ ‫ועל כן נבין כי יהושע בן פרחיה אשר בסוף ימי יוחנן ברח לאלכסנדריא‬ ‫של מצרים‪ ,‬לא הרגיש שם כל מאומה מהחדשות אשר היו בארץ יהודה עד‬ ‫אשר הודיעו שמעון בן שטח‪ ,‬ומדבריו למד "אמר שמע מינה הוה ליה שלמא״‪.‬‬

‫לפי ששינוי גדול ובולט בסדרי הממשלה לא בא אז‪ ,‬ועל כן לא הי׳ שם‬ ‫דבר ממה לדעת ההשתנות אשר באה בארץ‪ ,‬אשר הי׳ הכל רק תחת סתר פנים‪.‬‬ ‫ועל כן תחת מה שבמעשה זאת עצמה לאחר זמן בימי יהודה בן טבאי‪,‬‬ ‫הדור שאחרי יהושע בן פרחיה, שזה הי׳ במות אלכסנדר ינאי באשר מלכה שלמינון‬ ‫אשר אז באמת הוקם מיד ממשלת הפרושים‪ ,‬וחכמי ישראל התחברו יחד‪ ,‬נאמר‬ בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב‪:‬‬ "והיו בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה עד מתי‬ ‫ארוסי יושב אצלכם וכו׳‪."

‫והנה כתבו זה אז ״בני ירושלים בכלל‪ ,‬לפי שהלך אז הדבר על ידי‬ ‫פומבי של סוד ישרים ועדה‪.‬‬

‫נאמר בבבלי סוטה מ״ז^(לו):‬ ‫״שלח ליה שמעון בן שטח‪ ,‬מני ירושלים עיר הקדש לך אלכסנדריא של‬ ‫מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך וכו׳‪.‬״

‫כי לא הי׳ הדבר מתוך מושב זקנים אשר לא הי׳ אז עוד כלל‪ ,‬כי אם‬ ‫שמעון בן שטח אשר ידע בעצמו כי כחו חדש עמדו הוא בעצמו שלח לו כן‪,‬‬ ‫ועל זה הוא שאמר יהושע בן פרהיה ״שמע מינה הוה ליה שלמא". ‬ ‫ועל כן גם נראה כי לא נעשו אז חדשות גדולות ובראשית ימי אלכסנדר‬ ינאי ישבו עוד הצדוקים כסאות למשפט‪.‬‬

‫ורק שמעון בן שטח בחכמתו הנדולה‪ ,‬אחרי אשר הוא כבר הי׳ שם עמהם‪,‬‬ ‫הצליח חפצו בידו להרחיקם משם אחד אחד‪ ,‬לא מתוך תוקף היכולת‪ ,‬אשר בזה‬ ‫הי׳ גם אז הכל בידי הצדוקים‪ ,‬כי אם בדרכי המעשים‪ ,‬אשר הם עצמם נשמטו‬ אחד אחד‪.‬‬ ‫ וזה הוא ענין הדברים במגלת תענית פרק עשירי אשר בא שם: ‬ "‬בעשרים ותמניא בטבת יתיבא כנישתא על דינא, מפני שכשהיו צדוקין‬ ‫יושבים בסנהדרין שלהם וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו‪ ,‬ולא אחד‬ ‫מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח‪ ,‬והיו שואלין תשובות והלכות ולא‬ ‫היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטה כל מי שיודע‬ ‫להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא‬ ‫ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין‪ ,‬פעם אחת נפל דבר של מעשה ביניהן‬ ‫ולא היו יודעין להביא ראי׳ מן התורה חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט‪ ,‬כנגדו אמר‬ ‫לו תן לי זמן ולמחר אני משיבך נתן לו זמן הלך וישב בינו לבין עצמו‪ ,‬וכיון‬ ‫שראה שלא הי׳ יודע להביא ראי׳ מן התורה למחר‪ ,‬נתביש מלבוא ומלישב‬ ‫בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אהד מהתלמידים והושיבו במקומו‪ ,‬אמר‬ ‫להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה בכל יום ויום עד‬ שנסתלקו כולם וישבה סנהדרין על דעתה‪." ‫

---

‫

הערה (לו): כל דברי הבבלי והירושלמי האלה יבוארו בפרק מיוחד לפנינו בפרק כ"ט‪.‬‬ ‫