"התגלות לב נאוה לאיש ישר" ,אמר בר־חסדאי אחרי דומיה קטנה, "ואולם ראה, אתה אומר אלי: 'נבחרתם'. עד כמה שאתה מכיר את תורתנו ואת חובותינו הלא יודע אתה, כי בחירה זו שנבחרנו לא זכות היא לנו, אלא חובה, דבר, שאחריותו גדולה וקשה מאד, כאחריות המוטלת על ראש לבית אבות".
"לפי השגתי", השיב לו כוזריוס, "אתם לוקחים לעצמכם בתוך משפחת העמים הכללית את זכיותיו וחובותיו של הבכור. אבל האחרים, הרבים, מה תהא עליהם? האם אין תורתכם זו שאמרת: "אחרי רבים להטות"? על מה אפוא אתם מבססים את משפט הבכורה שלכם או, לפי דבריכם אתם, את אחריותכם הגדולה?"
"אם הורשה לנערה לא מלומדה אשר כמוני להגיד דבר לבירור העניין", התערבה נחמה בוויכוח הרעים, "אמשול לכם את המשל, אשר שמעתי היום מפי אבי. נפלא הדבר, כי שאלה זו כבר העסיקה גם אותי בהלך נפשי, אף כי יודעת אני תבל ומלואה רק על פי השמועה בלבד. כאשר שאלתי זה לא כבר את אבי, כיצד אפשר הדבר, כי קומץ היהודים הקטון ישעבד לדעותיו את העולם הגדול? הראה לי על מנורת השמן הקטנה הדולקת, המאירה את לחדר כולו; אחר כך הורה על ספר הגמרא העבה המונח לפניו ויאמר: ספר זה, יעיר רוח אנשים, יחידים ומעוטים, שופך ממשלתו על היהודים כולם עד סוף כל הדורות. איה כאן חק זכיות הרבים? האם לא ימשוך אליו בכח פיו מורה
