אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". האדם כתיב! לא כהן ולא לוי וגם לא ישראל, כי אם האדם סתם. מכאן אתה למד, כי אדם שאינו מישראל ושומר מצוה דומה לכהן גדול".
"ואף על פי כן?"
"כונתך אל הדבר האחרון. אבל דבר זה כבר לא בנו הוא תלוי, כי אם באחרים, שצריכים להתגבר עליו ולהוציאו לפעולות בלי השתתפותנו אנו, ויש אשר גם למרות חפצנו התורה מזדווגת זיווג שלם עם הבא מן הניכר להתדבק בכה רק לאחר קבלו על עצמו לשים את מצוותיה ליסוד ואבן פנה בכל דבר קטון וגדול, אשר הוא עושה בחיי יום יום".
"בר־חסדאי!" קרא כוזריוס ברגש. כבר נכון הייתי לצעוד את הצעד האחרון הזה, אבל מודה אני, כי בדרך מסעי, בלמדי לדעת תבל ומלואה, שבו ונעורו בי איזו ספקות ופקפוקים. ראה נא, ידידי! מיליוני בני אדם חיים על כדור הארץ, במזרח וכמערב, בצפון ובדרום, ליד חופי ימים ובהרים, הללו בהמוניהם הן לא מבני עמך ואמונתך הם! היתכן, כי כל אותם האנשים, שאינם רוצים לדעת אתכם, ושאולי גם שונאים בנפש המה לכם, לא צדקו יחד והם מגששים כולם באפלה, ורק אתם לבדכם, קומץ של בני אדם מפוזרים ומפורדים בכה ובכה, נבחרתם להכיר את האמת על האלהים ועל עולמו? הלא תסלח להתגלות לבי זו; לא השנאה מדברת מתוך גרוני, כי אם האהבה המעונה מייסורי שפק. אני עומד לפני הגבול האחרון..."
