"נפשו חשקה בתורה, בדעת, בחקר האמת".
"הדבר קשה קצת, אך יש בו משום חשש סכנה״, אמר הרב בנשאו את עיניו למרחוק כמצפה לעצת מי שהוא, "רבים הם הבאים אלינו היום לבקש אחרי מטרות חדשות ואידאלים חדשים, ורק מעטים מהם המתכוונים למצוא את האמת, ועוד פחות מזה מספר אלה המוכשרים לקלוט לתוכם את כל הדעות הכלולות בתורתנו בלי להכשל ברשת של טעויות ושגיאות. מלבד זאת עוד לא ינומו ולא יישנו בכל מקום צוררי־ישראל, חפצי רעתנו. לפיכך צריך להזהר..."
"בר־חסדאי ערב בעד ידידו זה ומציל נפשו, והוא נתן לו את הבטחתו להעמידו על המאור שבתורתנו".
"אם כן הבה נקוה", גמר הרב, "כי לא הבטיח לו בר־חסדאי את הדבר בלי חשבון ודעת".
נחמה האמינה לשמוע בקול דברי־אביה כעין הבטחה ותצא מן החדר בלב מלא שמחה על הצלחת מלאכותה. רבי יצחק שב להתעמק בקריאת מגילת הספר עד כי לא התבונן לצאת בתו.
*
בבית רבי עמרם שררו ששון ושמחה. בר־חסדאי, אשר אחרי מות אביו ואמו מצא בבית הזה חסות הורים, שב בשלום למדינת הכוזרים מן הדרך הרחוקה אשר הלך בה במלאכות רבו לטובת יהודי־הארץ. רבי עמרם התגאה בבן אחיו זה, אשר הוא וחנה רעיתו הנאמנה גדלו אותו ליד בת־שוע בתם לתורה ולמעשים טובים ולצפירת־תפארה לעדתו.
