עם זו יצרתי/יד

פרק יד: משה רבנו פרשת בריאת הגואל

פרשה של "חידוש", של "דבר חדש בעולם" נקראת בפינו פרשת בריאה. וזו תופיע ב-22 פסוקים. להלן נתייחס לכל פרשה בפני עצמה. נביא את המקור ונדון בו בקצרה. עיקר הדיון בכל פרשה- להראות שהתוכן של הפרשה הוא "משהו חדש בעולם", כלומר פרשת בריאה. ומשום כך הפרשה מופיעה ב-22 פסוקים. הפרשה הראשונה עוסקת בבריאתו של הגואל, משה רבינו. פרשת הולדתו של משה ומעשיו הראשונים. פרשת בריאת הגואל

א. מבנה ותוכן

א. הולדת משה
א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי.
ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
ב. משה ניצל מגזירת פרעה
ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד.
ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.
ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ.
י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
מרכז הפרשה: משה מציל (עברי מיד המצרי)
יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
ב-1. משה ניצל מחרב פרעה
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.
טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.
יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
יח וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.
יט וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.
כ וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
א-1: הולדת בנו של משה
כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.
כב וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
(שמות ב', א-כב)

פרשה זו ובה 22 פסוקים עוסקת בהולדת משה ובמעשיו הראשונים. לפנינו פרשה אחת שלימה של המסורה. כל הפרשה עוסקת במשה רבינו מאז לידתו ועד הולדת בנו.
הפרשה היא יחידה אחת שלימה מבחינת המבנה ומבחינת התוכן. להלן תוכן הפרשה, ומתוך התוכן יֵחָשף בפנינו גם המבנה:
א. שני הפסוקים הראשונים- מספרים על נישואי ההורים והולדת משה.
ב. שמונה הפסוקים הבאים- עוסקים בהצלתו של משה מגזירת פרעה. בחלק זה משה נפעל לחלוטין.
ג. במרכז הפרשה (יא-יב) משה מציל עברי מיד מצרי. משה מחליט לאן הוא שייך, לעם העברי ולא לארמון פרעה. מכיר בסבלם של אחיו ופועל למענם.
ד. בשמונה הפסוקים הבאים (יג-כ) משה בורח מחרב פרעה. כאן משה פועל למען הצלתו.
ה. שני הפסוקים האחרונים מספרים על נישואיו של משה ועל הולדת בנו.

להלן מבנה הפרשה:

  א. שני פסוקים (א-ב): נישואי ההורים והולדת משה
  |   ב. שמונה פסוקים (ג-י): הצלת משה מגזירת פרעה
  |   |    מרכז: שני פסוקים (יא-יב): משה מציל עברי מיד מצרי
  |   ב-1. שמונה פסוקים (יג-כ): משה ניצל מחרב פרעה
  א-1. שני פסוקים (כא-כב) נישואי משה והולדת בנו

לסיכום, לפנינו פרשה אחת שלימה של המסורה. פרשה- סיפור אחד שלם גם מבחינת התוכן וגם מבחינת המבנה. פרשה שכולה הצלה וישועה: מצילים את משה. משה מציל עברי. משה מציל את עצמו.
הפרשה הראשונה המספרת על "בריאת משה", בריאת הגואל, כל כולה פרשת הצלה. בחינת גרעין שיש בו את כל התכונות והסגולות של העץ. זה הגרעין שיש בו את כל הזהות והמהות של העץ. כך הסיפור הראשון של משה בא ללמד על זהותו ומהותו של משה. כל כולו הצלה וישועה. כשמו כן הוא. אכן השם מעיד על המהות. כולו מושה-מושיע ופודה.

ב. משה בריאה חדשה

בפרשה זו, פרשת משה, נרחיב ונסביר מדוע משה הוא בחינת "בריאה חדשה".

אדם הראשון- בריאה חדשה- הדבר ברור. אכן הוא האדם הראשון בעולם.
נח בריאה חדשה- אחרי עשרה דורות הוא היחיד והמיוחד שיכול להציל את העולם.
אברהם בריאה חדשה- הוא אבי האומה.
יעקב בריאה חדשה- הוא הממשיך אחרי אברהם ויצחק. הוא שכל זרעו נכנס לברית עם ה'. הוא-על שמו נקרא עם ישראל.

עלינו אם כן להסביר, למה משה הוא גם כן בריאה חדשה.
אכן כן משה רבינו הוא איש מיוחד, נביא מיוחד, "בריאה" יחידה ומיוחדת בעולם. דבר זה נכתב בתורה ובחז"ל. להלן נפרט:

ג. 40 יום ו-40 לילה

במעמד הר סיני משה הצטווה לעלות להר. משה מתנהג בהר כמו מלאך לא כמו "ילוד אשה" "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה..." (ל"ד, כח). משה עלה להר ושהה במחיצת האלוקים שלוש פעמים. כל פעם 40 יום ו-40 לילה. ובכל הפעמים "לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי" (דברים ט', ט; יח). זוהי תופעה יחודית בכל התורה, בכל התנ"ך ובכל ימות עולם. בן אנוש, ילוד אישה, שוהה במחיצת האל 40 יום ו-40 לילה, ומתנהג יותר כמלאך מאשר כאדם.

ד. הזמינות לקבל נבואה

כידוע, כל הנביאים היו צריכים להתייגע ולהתכונן כדי לקבל נבואה. וגם כך לא מובטח להם שיזכו בנבואה. הנביא מתכונן ורוצה, אולם הנבואה באה לנביא כאשר ה' רוצה. אולם אצל משה הדבר שונה. משה הוא היחידי שזוכה לנבואה כל זמן שהוא רוצה.
בספר במדבר (ט', ב) התורה מספרת שבני ישראל עשו קרבן פסח בי"ד ניסן בשנה השניה ליציאה ממצרים. אולם היו אנשים טמאים שלא יכלו להקריב קרבן פסח. אלה באים למשה בבקשה:

"...לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְהוָה
בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, שם, ז).
משה עונה להם: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם" 
                                      (שם, שם, ח).

כלומר, למשה ברור, הוא יפנה לה' ויקבל תשובה.
רש"י מתייחס לכך ומדגיש את הייחודיות של נבואת משה:

"עמדו ואשמעה.
כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו.
אשרי ילוד אשה שכך מובטח.
שכל זמן שהיה רוצה
היה מדבר עם השכינה"                  
                                    (רש"י, שם, שם, ח)

ה. "פה אל פה אדבר בו"

נבואת משה מיוחדת במינה גם באופן בו הוא מקבל את הנבואה. כל הנביאים בצד אחד ומשה בעבר השני. משה רבינו מקבל את הנבואה באופן מיוחד, יוצא דופן משאר כל הנביאים. אלה מקבלים את דבר ה' בחלום, במחזה, בסמלים וכדומה. לעומת זאת משה מקבל את נבואתו מתוך ערנות מוחלטת. באופן ישיר ללא מחיצות. הדבר מכונה בפי חז"ל "אספקלריה מאירה" בעוד שאר כל הנביאים מקבלים את נבואתם באספקלריה שאינה מאירה. בלשון התורה נבואה כזו נקראת "פה אל פה". כדברי כתוב:

"פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ
וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת
וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט..." 
                 (במדבר י"ב, ח).

ו. "ראה נתתיך אלקים לפרעה"

יחודיותו של משה כנביא באה לידי ביטוי גם בכינוי שה' מכנה את משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה 
רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"
                          (ז, א).

ה' קורא למשה בשמו שלו: "אלהים". חז"ל ופרשני המקרא התייגעו לפרש פסוק זה. להלן נביא חלק מהפרשנים ואת דעת חז"ל:
1. אונקלוס- תרגם אלהים- "רב", מלשון חשיבות.
2. רש"י: "שופט ורודה", כפי שמצאנו במקומות אחרים בתורה, אלקים במשמעות שופט (כ"ב, ח).
3. ראב"ע: פירש "מלאך". ראב"ע מפרט ומסביר: ה' מדבר עם בריותיו דרך נביא. כאן הפסוק אומר "אַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ". כלומר, משה בדרגת מלאך. כפי שה' מדבר עם בריותיו באמצעות נביא, כך משה מדבר עם פרעה באמצעות נביא- הוא אהרן.
4. המלבי"ם הולך בדרכו של ראב"ע. אולם הוא אינו משתמש במילה "מלאך" ביחס למשה.
5. חז"ל במדרש תנחומא מאריכים בדרשות על פסוק זה. בין היתר כותב מדרש תנחומא:

"מי הוא זה מלך הכבוד?

זה מלך מלכי המלכים הקב"ה
שהוא חולק כבוד ליראיו...
מלך בשר ודם אין נקראין בשמו
ואם נקרא בשמו, ממיתין אותו.
והקב"ה קרא שמו למשה.
שנאמר: "ראה נתתיך אלהים לפרעה"
הווי - ה' צבאות הוא מלך הכבוד,
שהוא חולק מכבודו ליראיו

ראה נתתיך אלהים.
אמר לו הקב"ה למשה
פרעה הרשע עשה עצמו אלוה,
הודיעו שאינו כלום.
הרני עושה אותך עליו אלוה
                              (תנחומא, שמות, ח-ט)

ה' מכנה את משה "אלקים". איך שלא נפרש את המילה. בכל אופן ברור: משה נביא יחיד ומיוחד.

ז. "ויעש ה' כדבר משה"

כל נביא מתקיים בו "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב, כ"ב, כח). מקובל שהנביא פונה לה' וה' נענה לו. אולם אצל משה זו מדרגה אחרת. התורה מביעה את מדרגתו של משה על ידי ביטוי מיוחד: "וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה". בכל התורה אנו רגילים לביטוי ההפוך "ויעש משה כדבר ה'" וכל כיוצא בזה. והנה אצל משה, פעמיים מופיע הביטוי ההפוך: "וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה".

סיום מכת הצפרדעים

פרעה מתחנן למשה שיתפלל אל ה', "וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי" (ח', ד).
משה עונה לפרעה: "הִתְפָּאֵר עָלַי". תחליט אתה, מתי יסורו הצפרדעים.
פרעה מבקש: "לְמָחָר".
משה ואהרן מתפללים לה' שהצפרדעים יסורו למחרת.
ה' נענה לתפילתם. ה' עשה כפי שמשה ביקש. התורה מדגישה זאת על-ידי הביטוי המיוחד: "וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה" (שם, ט).

סיום מכת הערוב
כמעט בדיוק כמו במכת הצפרדעים, כך גם במכת הערוב. משה מתפלל אל ה' שמכת הערוב תופסק. וה' נענה לתפילת משה. גם כאן התורה משתמשת באותו ביטוי: "וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב" (שם, כז).
אין ספק, השימוש בביטוי זה בא להדגיש את דרגתו של משה ואת היותו נביא מיוחד ונבדל משאר כל הנביאים.

ח. "מחציו ומעלה - אלקים"

משה רבינו מברך את בני ישראל לפני מותו. התורה פותחת את פרשת הברכות בכינוי מיוחד למשה – "איש האלקים": "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה

אִישׁ הָאֱלֹהִים
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים ל"ג, א).
גם בתהילים משה מכונה "איש האלקים":
"תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים..." (צ', א).

חז"ל התייחסו לכינוי המיוחד הזה ונתנו חמישה הסברים:
"וזאת הברכה" אמר רבי תנחומא: אם אלהים, למה איש? ואם איש, למה אלהים?
אלא בשעה שהושלך ליאור של מצרים, איש
ובשעה שנהפך לדם - "האלהים".

דבר אחר: 
בשעה שברח מלפני פרעה, איש. 
ובשעה ששיקעו, אלהים. 
דבר אחר: 
בשעה שעלה לרקיע, איש. 
ומהו איש? 
לפני המלאכים, שכולן אש. 
ובשעה שירד מן הרקיע, אלהים. 
מנין? 
שכתוב: "וייראו מגשת אליו" (שמות ל"ד, ל). 
דבר אחר: 
בשעה שעלה לרקיע, אלהים. 
כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין,
אף הוא לא אוכל ולא שותה. 
מנין? 
שנאמר: "ויהי שם עם ה' וגו' " (שם, כח). 
דבר אחר: 
מהו איש האלהים? 
אמר רבי אבין: מחציו ולמטה, איש.

|מחציו ולמעלה, האלהים.

                                           (דברים רבה י"א, ד)

המדרש מדגיש את דרגתו ורמתו המיוחדת של משה. הפירוש החמישי מפליג מכולם. "מחציו ומעלה אלהים". פירוש הדבר: כל מה שקשור לעולמו הגשמי של משה כבן אנוש, כבן תמותה- הריהו איש. אולם כל רעיונותיו, כל מחשבותיו, כוחו הרוחני- הריהו בחינת "אלהים".

ט. נבואת משה בעיקרי האמונה

לאור דברינו עד כאן, לא פלא שרמב"ם התייחס לנבואת משה כאל יחידה ומיוחדת, עד כדי כך שהעמיד אותה בתוך שלושה עשר עיקרי האמונה של הדת:

"...שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמיתית
ושהוא היה אב לנביאים
לקודמים לפניו ולבאים אחריו"
                              (מתוך הסידור על פי 13 העיקרים לרמב"ם)

משה "בריאה חדשה"
לסיכום, לאור כל הדברים הנ"ל, ברור מאוד מדוע התורה הקדישה למשה פרשה שלימה. פרשה העוסקת בהולדתו, במעשיו הראשונים ובהולדת בנו. והפרשה בת 22 פסוקים, כלומר "פרשת בריאה".
אכן כן משה- משהו חדש בעולם. משה רבינו הגיע לדרגות רוחניות גבוהות מאוד, עד כדי מלאך. משה מתנבא בדרך יחודית "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". משה מוכן ומזומן לקבל את דבר ה' בכל עת שירצה. משה הוא "רבן של כל הנביאים". לא היה נביא כמוהו ולא יהיה. הוא יחיד ומיוחד. הוא נועד להביא את דבר ה' לעולם. הוא המכונה "איש האלהים". הביא את תורת ה' מהשמים לארץ, מבורא עולם לעם הנבחר. אישיות חד פעמית בימי עולם. מאחר וכך משה הוא בחינת "בריאה חדשה" בעולם. לכן הפרשה בה הוא מופיע לראשונה, היא פרשה בת 22 פסוקים.