עם זו יצרתי/טו
פרק טו: הקדשת הלויים
שבט לוי מקבל את מעמדו
הפרשה השניה שנדון בה היא פרשת הקדשת הלויים בספר במדבר. בפרשה זו מפורט טקס ההקדשה ותפקידם החדש של הלויים.
ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ו קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם.
ז וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ.
ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.
ט וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהוָה וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם.
יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה.
יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם.
יג וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהוָה.
יד וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם.
טו וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה .
טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי.
יז כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי .
יח וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
יט וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶל הַקֹּדֶשׁ.
כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כא וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם.
כב וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם.
כג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
כד זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד.
כו וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.
(במדבר ח', ה-כו)
לפנינו פרשה אחת שלימה העוסקת ב"הקדשת הלויים". הפרשה בנויה משתי פרשיות של המסורה, ובה 22 פסוקים. לפני פרשה זו התורה עוסקת בהדלקת הנרות במשכן ולאחר הפסוק ה-22 הפרשה עוברת לעניין אחר: "פסח שני".
העולה מכך שלפנינו פרשה אחת שלימה, ובה 22 פסוקים. יחידה ספרותית אחת ובה נושא אחד- הקדשת הלויים.
הקדשת הלויים – שינוי במהות
פרשה זו היא עוד דוגמה של "פרשת בריאה" המופיעה ב-22 פסוקים. מדוע אנו קוראים לפרשה זו פרשת בריאה?! בס"ד ננסה להסביר:
שבט לוי היה במעמד זהה לכל שבטי ישראל ("והעבודה היתה בבכורות"). והנה, הקב"ה מצווה להקדיש את שבט לוי לעבודת הקודש. בעקבות "הקדשת הלויים" שבט לוי הופך להיות ישות אחרת. שבט לוי מקבל זהות חדשה.
- מכאן ואילך שבט לוי עובד במשכן.
- שבט לוי לא יקבל נחלה בארץ ישראל.
- הוא כן יקבל "נחלה" בעבודת הקודש, התורה תציין זאת בדרכה שלה: "יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים י"ח, ב).
- שבט לוי יפוזר ב-48 ערים בארץ ישראל. הוא יקבל ערים למגורים, אך לא שטחים חקלאיים.
- שבט לוי יקבל את עיקר פרנסתו מעבודתו במקדש וממעשרות ("מעשר ראשון").
הנה כי כן פרשת "הקדשת הלויים" הופכת להיות משמעותית לעם ישראל בכלל ולשבט לוי בפרט. פרשה זו היא נקודת מפנה. כביכול כאן שבט לוי "נולד" כשבט קדוש, כשבט מיוחד, הנבדל משאר שבטי ישראל.
אשר על כן אנו קוראים לפרשה זו "פרשת בריאה". ואנו לא מופתעים שיש בה 22 פסוקים. הנה כי כן פרשת הקדשת הלויים היא עוד הוכחה ועוד דוגמה שפרשות בריאה מופיעות ב-22 פסוקים.