עם זו יצרתי/ט

פרק ט': פרשת המשכן-ציווי וייעוד

א. המשכן שיא בגאולת ישראל

התורה מקדישה חמש פרשות למעשה המשכן. לא בכדי. המשכן הוא השיא בגאולת ישראל, והוא תכלית יציאת מצרים. כל ספר שמות עוסק בגאולת ישראל, והנה, הספר מסתיים בשיא הגאולה, בהקמת המשכן ובגילוי שכינה.
בדרך זו התורה מכוונת אותנו לכך שספר שמות, ספר הגאולה הולך שואף ומתקדם לקראת הקמת המשכן וגילוי שכינה שהיא היא תכלית כל הגאולה. המסקנה הפשוטה העולה מכך היא שהמשכן הוא שלב ביציאת מצרים ובעצם זהו השיא של גאולת מצרים.

המשכן- השלמה למעמד הר סיני
מעמד הר סיני הוא הגאולה הרוחנית. מבחינה זו הוא תכלית יציאת מצרים. אלא שגילוי שכינה במשכן הוא השלמה למעמד הר סיני. אי לכך הוא הוא תכלית יציאת מצרים ושיאה של הגאולה הרוחנית.
בגילוי השכינה במשכן יש מימד יותר גבוה ויותר משמעותי מאשר במעמד הר סיני. ונסביר זאת. מעמד הר סיני היה גילוי שכינה עוצמתי. מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם בורא עולם. אולם מעמד הר סיני היה "לפי שעה". מאידך גילוי שכינה במשכן נמשך 39 שנה רצוף יומם ולילה.
כמו כן מעמד הר סיני אינו מצב טבעי לא ליחיד ולא לאומה. העם לא החזיק מעמד מול ההתגלות הישירה של בורא עולם: וכך מתארים חז"ל במדרש את חוסר האונים של עם ישראל מול ההתגלות האלוקית:

יצתה נשמתן של ישראל
"ואמר רבי יהושע בן לוי:
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא
יצתה נשמתן של ישראל
שנאמר "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו) 
ומאחר שמדיבור ראשון יצאה נשמתן
דיבור שני היאך קיבלו?
הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים
והחיה אותם.
שנאמר "גשם נדבות תניף אלוהים 
נחלתך ונלאה אתה כוננתה" (תהלים ס"ח, י)
חזרו ישראל לאחוריהן
ואמר רבי יהושע בן לוי
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא 
חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל
והיו מלאכי השרת מדדין אותם
שנאמר "מלאכי צבאות ידדון ידדון". (שם, שם, יג)
אל תקרי ידדון אלא ידדון" 

(שבת פח, ע"ב)

לעומת זאת גילוי שכינה במשכן היה טבעי לעם. ישראל היו במצב של שגרה. ובכל זאת הם חוו את נועם ה' ואת גילוי השכינה במשכן. יום יום ולילה לילה. ענן מעל המשכן ביום, ואש מעל המשכן בלילה, כפי שהדבר כתוב במפורש בסוף ספר שמות:

לג וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ
וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר
וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה.
לד וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד
וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

לח כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם
וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ 
לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.:  

המשכן- בחינת גן עדן
גילוי שכינה במשכן- זוהי בחינת אדם הראשון בגן עדן. אדם היה במצב שגרתי, וה' מתהלך בגן ומדבר אתו. כך בדיוק היה במדבר. עם ישראל במצב שגרתי, והשכינה מתגלית לעיני בני ישראל יום יום ולילה לילה.

ב. המשכן - צעד משמעותי בעיצוב הזהות

כאמור ספר שמות מסתיים בתיאור גילוי השכינה במדבר. הכתוב מדגיש שהדבר היה במשך כל מסעי ישראל במדבר יומם ולילה עד הכניסה לארץ (מ', לח). גילוי שכינה יומם ולילה במשך 39 שנה במדבר אינו עניין של מה בכך. זוהי תופעה חד פעמית בדברי ימי עולם. תופעה יחידאית שזכה לה כל העם במשך תקופת המדבר. חוויה זו ודאי משפיעה על זהותו ומהותו של העם. חוויה זו נחרטת בתודעה הלאומית- הדתית של העם. גילוי שכינה הופך להיות חלק מהעם. מאחר וכך כל עניין המשכן הריהו "תחנה" משמעותית בבריאת עם ישראל. המשכן וגילוי שכינה במשכן הם "שדרוג" רוחני של העם לאחר מעמד הר סיני.
אשר על כן כל שנותר לנו הוא לחפש פרשה של 22 פסוקים שתסמל ותייצג את כל מעשה המשכן ואת ייעודו. מתברר, שלא צריך לחפש הרבה. הפרשה הראשונה של מעשה המשכן (תחילת פרשת תרומה) היא בת 22 פסוקים. והיא מייצגת את מעשה המשכן, כפי שנראה להלן. כמו כן הפרשה האחרונה של מעשה המשכן (סוף ספר שמות) גם היא בת 22 פסוקים, גם היא מייצגת את כל מעשה המשכן.
לפנינו אם כן שתי פרשות. נדון בהן בנפרד, ובהמשך נראה את קשר הגומלין ביניהן. פרשה ראשונה עוסקת בציווי להקמת המשכן ובייעוד שלו. הפרשה השניה עוסקת בהקמת המשכן ובגילוי השכינה.
בפרק זה נעסוק בפרשה הראשונה, תחילת פרשת תרומה, תחילת מעשה המשכן. להלן נביא את הפרשה, כאשר זו מחולקת לחמישה חלקים לפי התוכן.

המשכן - ציווי וייעוד
א. פירוט התרומות

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. 
ג וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת.
ד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. 
ה וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. 
ו שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
ז אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.
ב. תכלית המשכן
ח וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
ג. תבנית המשכן
ט כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

ד. הארון, הכפורת והכרובים

י וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. 
יא וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב .
יב וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. 
יג וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב. 
יד וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם. 
טו בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ .
טז וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
יז וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ .
יח וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת .
יט וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.
כ וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. 
כא וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. 
ה. יעודו של הארון ושל כל המשכן
כב וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
                                                                      (שמות כ"ה, א-יב)

ג. תוכן הפרשה

פירוט התרומות
הפרשה מורכבת משתי פרשיות של המסורה. כלומר, מבחינת תחום הפרשה לפנינו פרשה שלימה ובה 22 פסוקים.
מבחינת התוכן אנו נמצא שב- 22 פסוקים אלו יש משהו שלם ומקיף את כל מעשה המשכן ואת ייעודו. במידה מסוימת פרשה זו מייצגת את כל פרשות המשכן, כפי שנסביר להלן:
בפרשה הראשונה של המסורה יש תשעה פסוקים. שבעת הפסוקים הראשונים מפרטים את כל התרומות לצורך בניין המשכן: חומרים וציודים שהעם אמור לתרום. כלומר, פסוקים אלו מקיפים את כל המשכן מהצד של החומרים.
פסוק ח' מציג את תכלית המשכן:
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". אנחנו בתחילת מעשה המשכן, עוד לא התחלנו, והנה התורה כותבת את התכלית. כאמור זוהי דרכה של תורה לציין את המטרה כבר בהתחלה.
פסוק ט' מתייחס לבניין המשכן וכליו. התורה מדגישה שצריך לעשות את המשכן, כפי שה' הראה למשה:

"כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ 
אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן
וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו
וְכֵן תַּעֲשׂוּ"
                 (כ"ה, ט)

סך-הכול בפרשה הראשונה מצאנו שלושה עניינים:
א. פירוט כל החומרים
ב. תכליתו וייעודו של המשכן
ג. הוראה חשובה יסודית וכוללת לעשות את המשכן והכלים לפי התוכנית האלוקית.
שלושת העניינים האלו מתייחסים לכל המשכן. הם מקיפים וכוללים הכול: כל החומרים, מטרת כל המשכן, כל הבניה, כפי שמשה ראה. פירוש הדבר, שפרשת הפתיחה של המשכן מתייחסת לכל מעשה המשכן ומייצגת את כל המשכן. וכך נמצא גם בפרשה השניה גם זו מתייחסת לכל יסודות המשכן ותכליתו.

הארון, הכפורת והכרובים
הפרשיה השניה של המסורה עוסקת בארון, בכפורת ובכרובים. כלים אלו הם לב לבו של המשכן. הארון מחבר את המשכן עם מעמד הר סיני "וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (כא).
לוחות הברית נקראים "עֵדֻת". ואלה מסמלים את כל מעמד הר סיני, אלה יונחו בארון במשכן. לא פלא אם כן שהארון הוא הכלי הראשון המוזכר במסגרת פירוט כל כלי המשכן .
פרשתנו מסתיימת בתכליתו ובייעודו של המשכן. התכלית היא: הקב"ה אמור לדבר עם משה מעל הארון, מעל הכפורת מבין שני הכרובים. זאת במשך 39 שנה במדבר. זוהי תכליתו של המשכן. ה' יצווה את בני ישראל את התורה ואת המצוות. הדיבור יהיה למשה. ההתגלות למשה תהיה מהמשכן, מלב ליבו של המשכן. כדברי הכתוב:

"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם
וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת
מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים
אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת
אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
                                (כ"ה, כב)

לסיכום, תוכן הפרשה הוא עניין אחד שלם. בפרשה מפורטים כל החומרים וכל הציוד לצורך בניין המשכן. ומאידך כל המטרות של המשכן. אם זה "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ואם זה הדיבור עם משה מאוהל מועד. אכן הפרשה מייצגת את כל מעשה המשכן. כאמור, המשכן כולו מייצג שינוי משמעותי בעם ישראל. לפיכך פרשה זו היא "תחנה" בבריאת עם ישראל.
יש לציין שפרשה זו מייצגת ומסמלת את כל המשכן מהצד האלוקי: ציווי ה' והמטרות שה' קובע. מאידך הפרשה האחרונה של מעשה המשכן מתמקדת במעשה האדם: הקמת המשכן בפועל.

ד. שני יעודים למשכן

כאמור, בפרשה זו, פרשת הפתיחה לכל מעשה המשכן, התורה מציינת שני יעודים למשכן. שני יעודים מזוויות שונות:

א. "ושכנתי בתוכם"
התורה מציינת את תכלית המשכן כבר בהתחלה מיד בסיום פירוט התרומות: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" שני הסברים לפסוק זה. הגמרא אומרת שמפסוק זה לומדים שהמשכן נקרא מקדש. לפי פירוש זה, וזהו כנראה פשוטו של מקרא, התורה רוצה לומר שה' ישרה שכינתו במשכן לאחר שיעשו אותו.
הפירוש השני מתייחס לקושי הלשוני. הפסוק מציין שהשכינה תהיה "בְּתוֹכָם". לכאורה אנחנו מצפים שיהיה כתוב: "ושכנתי בתוכו"- בתוך המקדש. לאור השינוי הלשוני פירשו חז"ל: ה' ישרה שכינתו בתוך עם ישראל, בתוך כל אחד ואחד. (ספורנו כ"ה, ח). לפי פירוש זה המילה "מקדש" פירושה מקום קדוש. כלומר, כל בית, כל מקום שנשמור על קדושתו הקב"ה ישרה שם את שכינתו. לפי פירוש זה, כל מקום ששם לומדים תורה, כל מקום שבו מתפללים, כל מקום שמתנהגים בו בקדושה, בכל מקום כזה הקב"ה ישרה שכינתו. (ראה פרקי אבות ג', ו)

ב. "ונועדתי לך שמה..."
הייעוד השני של המשכן הוא התגלות ה' למשה. דרך המשכן ה' יצווה את משה את התורה ואת המצוות. והתורה מפרטת בדיוק את מקום ההתגלות למשה:
"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ
מֵעַל הַכַּפֹּרֶת
מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים
אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת..."
ומה התוכן של דברי ה', גם זאת התורה מציינת:
"...אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
כלומר עיקרה של ההתגלות נועד כדי להעביר לבני ישראל את המצוות והחוקים והמשפטים.

ה. ההבדלים בין הייעודים

כאמור, התורה ציינה שני יעודים למשכן:
א. "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
ב. הדיבור עם משה.
שני יעודים שונים. דווקא מתוך ההבדלים ביניהם אנו נרד לעומק המשמעות של יעודים אלה:
הבדל ראשון: הייעוד הראשון "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מדבר אל כלל ישראל, שכינה תשרה בתוכם. כל העם יחווה וירגיש את השכינה. לעומת זאת הייעוד השני, הדיבור אל משה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ...וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ...אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ". התורה מדגישה שלוש פעמים שההתגלות היא רק למשה. הפסוק משתמש שלוש פעמים בכינוי לנוכח יחיד:

1. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ
2. וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ
3. אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ
   

כמובן הדיבור עם משה הוא לצורך עם ישראל. ובכל זאת רק משה חווה את חווית הנבואה הישירה עם ה'.

הבדל שני: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"- הכוונה בכל מקום. בזכות המשכן ה' ישרה שכינתו בכל מקום בישראל ובלבד שהמקום יהיה קדוש. אפשר להבין "בתוכם" בתוך בני ישראל ובכל יהודי ויהודי ובלבד שיתקדש.
לעומת זאת הייעוד השני מוגדר במקום. ה' ידבר אל משה מעל הארון מעל הכפורת מבין שני הכרובים.

ההבדל השלישי: שני הייעודים שונים באופן ההתגלות. בייעוד הראשון כל העם זוכה לגילוי שכינה בצורה של חיזיון. ענן מעל המשכן ביום "וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ". מאידך הייעוד השני הוא התגלות על-ידי דיבור. ה' מדבר אל משה מאוהל מועד ורק משה שומע.

ההבדל הרביעי: כלל ופרט. ניתן לומר כי הייעוד הראשון הוא בחינת כלל והשני הוא הפירוט שלו. בתחילה התורה אומרת "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ובהמשך היא מסבירה איך. איך תהיה השראת השכינה? זאת ע"י דיבור עם משה. דיבור המופנה אל כל העם.
לסיכום, המשכן וגילוי שכינה במשכן- זהו מהלך חשוב ומשמעותי בהתהוות עם ישראל. תופעה ייחודית ומיוחדת. גילוי שכינה בשגרת החיים. לא יום ולא יומיים. לא שנה ולא שנתיים. 39 שנה של מציאות בחינת גן עדן. עם ישראל חי ב"גן עדן" וה' מתהלך בקרב המחנה. ה' מתגלה לכל העם ומדבר עם משה.
העולה מכך שהמשכן הוא "תחנה" נוספת בהתהוות עם ישראל. הפרשה הראשונה של המשכן מסמלת ומייצגת את כל מעשה המשכן, ולא במקרה יש בה 22 פסוקים. כך מצאנו בכל "פרשות הבריאה" עד כאן. אשר על כן אנו מתייחסים לפרשה זו כאל פרשת בריאת עם ישראל. עוד "תחנה" ביצירתו ובהתהוותו של עם ישראל.