עם זו יצרתי/ח
פרק ח': פרשת חידוש הברית
א. נפילה ותיקון
עריכהבמעמד הר סיני עם ישראל היגיע לשיא תכליתו. כל העם זכה להשגות נבואיות. כל העם זכה לגילוי שכינה ייחודי ומיוחד מאז ימות עולם ועד סוף כל הדורות (דברים ד, לב). במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את חירותו הרוחנית, נבנתה הקומה השניה מעל החירות הגשמית, לה זכה ביציאת מצרים. העם הפך למשהו אחר. עם של נביאים. קראנו לזה "תחנה בבריאת עם ישראל".
אולם העם קלקל בחטא העגל. אותם עדיים שזכו להם במעמד הר סיני נלקחו מהם (ל"ג ד-ו) . משמעות הדבר שעם ישראל איבדו את אותם ההשגות הרוחניות שזכו להם. עם ישראל ירד מגדולתו. מאגרא רמא לבירא עמיקתא. ברית סיני- ברית חורב- הופרה על ידי העם. ישראל ירדו לדרגה נמוכה ומסוכנת. עד כדי כך שהקב"ה מעלה אפשרות: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם..." (ל"ב, י) .
אלא שתפילותיו של משה עשו את שלהם. החוטאים נענשו, ונסללה הדרך "לחידוש הברית". בפרשת חידוש הברית (ל"ג, יב-ל"ד, י) אנו נמצא דברים חדשים שלא היו בברית הראשונה. בחידוש הברית הקב"ה מבטיח לנו דברים שלא היו עד כאן. בעקבות חידוש הברית עם ישראל מוצא את עצמו יותר קרוב לה'. נראה בעליל שעתה אחרי חידוש הברית הקשר בין ישראל לאלוקיו הדוק יותר מבעבר.
לאור כל האמור עד כאן, חידוש הברית זוהי נקודה בעלת משמעות עצומה לעם ישראל. כמעט כמו מעמד הר סיני. נכון, לא מהצד של התגלות נבואית. אלא מהצד של התכנים וה"מתנות" שעם ישראל קיבל. חידוש הברית מחזיר את עם ישראל למצבם הרוחני ולקרבתם לה', כפי שהיה במעמד הר סיני, ואולי אף יותר מכך.
אשר על כן פרשת חידוש הברית היא תחנה בבריאת עם ישראל. להלן נביא את הפרשה, ולא נופתע שהיא בעלת 22 פסוקים. אנו נדון במבנה הפרשה ובתוכנה, וננסה לראות איך התוכן אכן מעיד על כך שלפנינו "פרשת בריאה".
להלן נביא את "פרשת חידוש הברית" בחלוקה לפי התוכן שלה:
פרשת חידוש הברית
א. הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ
יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. יג וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. יד וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָמִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ב. הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. יח וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. יט וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. כ וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי . כג וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. (ל"ג, יב-כג) ג. לוחות שניים י"ג מידות חידוש הברית 'לוחות שניים א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. ב וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. ג ְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.
ה ד. י"ג מידות
ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. ח וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. ט וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.
ה. הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית
י וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם
וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ.
(ל"ד, א-י)
ב. חידוש הברית - מבנה הפרשה
עריכהפרשת חידוש הברית בנויה משלושה חלקים- פסקאות.
פסקה א'- פרשה שלימה של המסורה (ל"ג, יב-טז). בפרשה זו משה מבקש מה' לדעת את דרכיו. משה מפרט ומדגיש שהוא מבקש שוב את קרבת ה' לעמו.
פסקה ב'- פרשיה שלמה של המסורה (שם, יז-כג). בפרשיה זו ה' נענה למשה. מאחר וכך משה מבין שזו שעת רצון, לכן הוא ממשיך לבקש עוד את קרבת ה'.
הקב"ה נענה גם לבקשתו זו.
פסקה ג'- פרשיה שלישית (ל"ד, א-י). פרשיה זו מתחילה בפרשה חדשה של המסורה. אולם היא לא מסתיימת בסוף פרשה של המסורה. אך מבחינת התוכן פסוק י' הוא סיום העניין כולו. כל 21 הפסוקים הם בקשת משה לחידוש הברית. והנה בפסוק האחרון פסוק 22 הקב"ה מודיע למשה על הסכמתו לחידוש הברית.
הנה כי כן כל שלוש הפרשיות עוסקות בחידוש הברית. כאשר כל הפסוקים עוסקים בתוכן והפסוק האחרון מסכם ומצהיר הקב"ה נענה למשה ומחדש את הברית.
ג. פרשת חידוש הברית - תוכן
עריכהפרשת חידוש הברית היא אחת הפרשות הכי לא ברורות שבתורה. רב הנסתר על הנגלה. כל עיון בפרשה הוא בבחינת גישוש באפילה. הדברים כתובית בעברית, כל מילה ברורה, ובכל זאת התוכן אינו ברור...
הרש"ר הירש בפירושו לתורה התייחס לקושי זה בתחילת דבריו לפרשה זו. אנו נביא את ההקדמה שלו ונמשיך בעקבותיו:
כל הבא לתרגם ולבאר את תוכן הפסוקים יב- כג עליו לגשת אל הקודש באימה וברתת יותר מאשר לכל פרשה אחרת בדברי אלוקים חיים. בפסוקים אלו מביאה אותנו התורה עד לגבול יכולת ההכרה האנושית על אודות מהות האל, ובהם היא רומזת על מה שמעבר לגבול הזה. למען נדע כי לא נשיגנו בכוח אותה מידת ההכרה שניתנה לנו בחיי חלדנו. היאך לא נירא להחטיא את נקודת האמת ואת קו הדרך הישרה בבואנו לנסות ולהבין תוכן הדברים, ולהביא אותם לידי ביטוי הולם?! משום כך ננסה להבין רק פשוטם של דברים על פי משמעותם והקשרם של המקראות.
(רש"ר הירש שמות ל"ג יב)
הרש"ר הירש אומר שהפרשה עוסקת בדברים שברומו של עולם. הדברים נשגבים מבינת אנוש. לכן בפירושו הוא מתייחס "רק לפשוטם של דברים על פי משמעותם והקשרם של המקראות". לסיכום, הוא אינו מתיימר להסביר את תוכן הדברים.
כפי שאמרנו: השפה- עברית. כל מילה ברורה. אבל תוכן הדברים עמוק מיני ים, ואי אפשר להבין את הדברים. אכן כל הפרשנים התחבטו בהבנת הפסוקים ובפירושם, זה בכה וזה בכה. כדי להבין עד כמה הדברים בפרשה סתומים וחתומים נביא להלן מספר ציטוטים מתוך הפרשה:
- "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ..."
- "וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ..."
- "... אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה "
- "... וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם"
- "... אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם"
- וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי... וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי"
- " וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ"
אנו נלך בעקבות הרש"ר הירש. נתייחס לפשט הכתובים. גם אם לא נבין את עומק הפשט, בוודאי נבין שיש כאן דברים גדולים. נבין שמשה ביקש את חידוש הברית. משה קיבל את אשר ביקש. ועם ישראל עלה מדרגה נוספת ויותר גבוהה בקרבתו לה'.
"הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ"
לאחר חטא העגל, לאחר הענשת החוטאים, משה רבינו פונה לה' בבקשה לחידוש הברית. הפעם בברית זו היוזמה היא מלמטה למעלה. משה רבינו הוא היוזם. זאת לעומת מעמד הר סיני- שם כל היוזמה הייתה מלמעלה למטה. הקב"ה יזם פעל והתגלה.
משה פותח בבקשה "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ..." דברים אלו לא הופיעו עד כאן. משה מבקש דבר חדש. כנראה בעקבות החטא ובעקבות המצב החדש יש צורך בבקשה זו. פירוש דברי משה, הוא מבקש לדעת את דרכי ה' כלומר את הנהגת ה'. בבקשת משה מופיע הפועל "לדעת" פעמיים: "הוֹדִעֵנִי... וְאֵדָעֲךָ". אנו מכירים את הפועל לדעת במשמעות של חיבור . פירוש הדבר משה מנסה לחזק את הקשר עם ה'.
"בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"
ה' נענה לבקשת משה: "וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ". משה מבין שזו שעת רצון. והוא ממשיך לבקש את הקשר הישיר עם ה': "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה". משה ממשיך ומבקש בקשה נוספת שעם ישראל יהיה נבדל משאר האומות. שלא יהיה ספק בנדון זה: "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
"וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם"
ה' נענה גם לבקשתו השניה של משה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה". התורה מפרטת במה מדובר:
"... וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם". הגם שאיננו מבינים בדיוק למה הכוונה ומה פירוש הדברים, דבר אחד כן ברור. משה מבקש את קרבת ה' לעם ישראל, וה' נענה לכך. משה מבקש "מתנות" שלא היו לעם ישראל עד כאן, וה' נענה לכך.
"הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ"
אין ספק לפנינו שעת רצון מיוחדת ומשה מודע לכך. לכן משה ממשיך ומבקש: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". גם אם איננו מבינים את בקשת משה ואיננו מסוגלים לרדת לעוצמת העניין, ברור שיש כאן עליית מדרגה. יש כאן בקשה לגילוי שכינה ברמה הכי גבוהה שמשה מסוגל לקבל.
"וְשַׂכֹּתִי כַפִּי"
בקשת משה הייתה מעבר לכוחות אנוש. לכן תגובת ה': "לֹא תוּכַל לִרְאֹות אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". אולם פטור בלא כלום אי אפשר. משה כן זוכה לקבל ולהשיג מה שבן אנוש מסוגל לקבל. ליתר דיוק משה מקבל מה שהוא משה- הנביא המיוחד- מסוגל להשיג:
"...וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי ".
"וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ"
משה כנביא זוכה לעלות לדרגה שלא היגיע עד כאן. ודווקא לאחר חטא העגל ודווקא לאחר הנפילה הגדולה של העם. נראה לומר בפשטות שהחטא הוריד את העם ואת משה לדרגה נמוכה. אולם בעקבות התפילות של משה (40 יום מי"ח בתמוז עד סוף חודש אב). ובעקבות התיקון משה מצליח להגיע לדרגות יותר גבוהות מאשר לפני החטא.
במהלך חידוש הברית ה' נותן למשה "מתנות" נוספות. ה' ממשיך ונותן למשה את בקשתו גם אם לא במלואה: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".
ד. לוחות שניים וי"ג מידות
עריכהנראה לומר שכל הפרשה הולכת ומתקדמת לקראת הפסקה השלישית. הפרשיה השלישית פותחת בלוחות שניים. הפעם משה פוסל את הלוחות. יש מעורבות של "יד אדם" בעניין. וכבר אמרנו שחידוש הברית יש בה "מלמטה למעלה" יש בה גם את יוזמת העם (במקרה שלנו- נציג העם משה) ויש בה את השותפות של האדם .
משה פוסל את הלוחות ועולה איתם להר סיני ל-40 הימים האחרונים. לאחר מכן ירד משה עם הלוחות השניים ביום הכיפורים. לאחר תיאור עלייתו של משה להר, משה ובני ישראל מקבלים "מתנה" נוספת: שלוש עשרה מידות של רחמים על כל המשתמע מכך.
אולם בכך לא מסתיימות "המתנות". משה מבין את גודל השעה. משה מבין שזו שעת רצון. לכן הוא ממשיך ומבקש את קרבת ה' את ההתחברות המרבית שאפשר לבקש: "יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנו". כמו כן משה מוסיף ומבקש: "וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".
נראה בפשט הדברים שמשה השיג את כל מבוקשו. ה' נעתר לכל בקשותיו. והנה תגובת ה' לסיכום כל המהלך עד כאן ולסיכום כל בקשותיו של משה:
"הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית
נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת
אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל
הַגּוֹיִם"
לסיכום, חידוש הברית הוא בחינת "מלמטה למעלה" כל הפרשה היא יוזמה של משה רבינו. הגם שאיננו מבינים את תוכן הפרטים, בכל מקרה שני דברים ברורים לחלוטין:
א. ה' נענה לכל בקשותיו של משה. גם אם לחלק מהבקשות ה' לא נענה במלואן, מפני שמשה ביקש דברים שבני אדם אינם מסוגלים לעמוד בהם. אולם ה' כן נענה לבקשותיו, באותה דרגה שבן אנוש מסוגל לקבל.
ב. אי אפשר שלא להתרשם מה"קלות" שבה ה' נענה למשה. מדברי הכתובים הדבר בולט. משה מבקש וה' נענה לבקשתו ללא תנאים. והמסקנה העולה מכך שה' ציפה לחידוש הברית, יותר משהעם ציפה לכך. הדוד התגעגע לרעיה, לא פחות מאשר הרעיה לדוד.
ה. חידוש הברית- "מתנות" חדשות לעם ישראל
עריכהלסיכום, חידוש הברית זה לא רק לוחות שניים. בפרשת חידוש הברית יש מסרים חדשים. עם ישראל מקבל מתנות חדשות שלא היו לו עד כאן. להלן נסכם את "המתנות" שהתחדשו בפרשה זו- פרשת חידוש הברית. הגם שאיננו מבינים את התוכן של התכנים החדשים בכל אופן הדברים מוצגים כתוספת קדושה לעם ישראל ותוספת קרבת ה' לעמו.
1. משה מבקש: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ..." (י"ג)
- ה' נענה: "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ" (י"ד)
2.משה מבקש: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.....וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". (ט"ו-ט"ז)
- ה' נענה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" "... וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (י"ז)
3. משה מבקש: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ"
- ה' נענה: "... אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ ..." (י"ט) "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ..." (כ"ב) "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (כ"ג)
4. ה' מזמין את משה ללוחות שניים: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (ל"ד,א)
5. ה' נותן לעם ישראל י"ג מידות של רחמים וכורת עליהם ברית שלא ישובו ריקם.
6. משה מבקש: "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנו...וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (ל"ד, ט)
7. הפרשה מסתיימת בתשובת ה' לכל בקשותיו של משה: "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית..."
- ה' מחדש את הברית עם בני ישראל ומוסיף דברים חדשים שלא נאמרו
- עד כה: "נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם"(ל"ד, י).
לסיכום, בחידוש הברית התווספו דברים שלא היו לפני כן. לאחר חטא העגל, הקב"ה העניש את ישראל. עכשיו לאחר העונש ולאחר תפילותיו של משה הקב"ה מפצה את בני ישראל. מתברר שלאחר הנפילה יש עלייה יותר גדולה. אומנם העם חטא ונפל, אולם עכשיו העם נמצא במדרגה יותר גבוהה.
העולה מכך שחידוש הברית הוא אירוע משמעותי מאוד בהתהוותו של עם ישראל. ואנו קוראים לכך "תחנה" בבריאת עם ישראל.