עם זו יצרתי/ז
א. שש תחנות עד מעמד הר סיני
עריכהא. כאמור, בריאת העולם אינה תופעה נקודתית לזמן מסוים. זהו תהליך הדרגתי. כל פעם שהעם עובר שינוי משמעותי, זוהי "תחנה" בבריאת העם.
עד כאן התייחסנו לשש תחנות. שתיים עוד לפני אברהם אבינו אבינו. שתי התחנות הראשונות שייכות לאלפיים שנות תוהו: תחנה ראשונה- אדם הראשון, תחנה שניה נח. האנושות כולה מתקדמת לקראת אברהם אבינו. שתי התחנות הבאות שייכות לתקופת "האבות". תחנה שלישית היא תחנת הברית עם אברהם אבינו. בפרשה זו גם יצחק מוזכר. יתר על כן בפרשת אברהם אבינו נקבע חד משמעית שיצחק הוא הממשיך. הפרשה הרביעית הייתה פרשת יעקב אבינו, פרשת בחירת יעקב. בין היתר בפרשה זו הייתה ההתגלות הראשונה של ה' ליעקב אבינו.
עד כאן היינו בספר בראשית, ספר האבות והיחידים, עברנו לספר שמות, כבר בפרשה הראשונה אנו פוגשים את עם ישראל כעם (שמות א' א'-כ"ב). אומנם עם של עבדים, אבל עם. הפרשה קשורה הישירות לאברהם אבינו, כי בפרשה זו באה לידי ביטוי ההתגשמות של גזירת ברית בין הבתרים.
הפרשה השניה בספר שמות: יציאת מצרים. עם ישראל קיבל את חרותו. יש כאן המשך, השלמה והתפתחות של הפרשה הראשונה. שתי הפרשות גם יחד מהות יחידה
אחת שלימה של הולדת עם ישראל. כזכור, פרשת יציאת מצרים הביאה לידי ביטוי בצורה הכי מודגשת, רעיון אחד מרכזי: ההבדלה בין ישראל לעמים.
ב. מעמד הר סיני - המשך והשלמה ליציאת מצרים
עריכהעתה לאחר שעם ישראל "נולד", אנו מצפים "לתחנה" הבאה. עם ישראל קיבל את חרותו הגשמית, ועתה אנו מחכים לחרותו הרוחנית. ביציאת מצרים עם ישראל הפך ללאום, ועתה אנו מצפים לתוכן המיוחד של הלאום הזה.
התחנה הבאה היא, כמובן, מעמד הר סיני. "בתחנה" זו עם ישראל יקבל תורה ומצוות. הדבר מתבקש מאליו שפרשת מעמד הר סיני תהיה פרשת "בריאת" עם ישראל. ואכן לא פלא, אנו נמצא שבפרשה זו יש 22 פסוקים. להלן נביא את המקור – פרשת מעמד הר סיני (שמות כ', א-כב). הפרשה מחולקת לשלושה חלקים לפי הנושאים של הפרשה.
פרשת מעמד הר סיני
1. עשרת הדברות
א וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. ב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. ג לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. ו לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. ז זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. י כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. יא כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. יב לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. יג לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
2. "ראים את הקולות"- תיאור המעמד
יד וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. טו וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. יז וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
3. מזבח אדמה
יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.
יט לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
כ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
כא וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.
כב וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.
(שמות כ', א-כב)
נחלק את הדיון בפרשת מעמד הר סיני לשני חלקים:
- חלק א': נסביר מה הייחודיות של מעמד הר סיני בתולדות עם ישראל, ומהי המשמעות שלו לכלל האנושות. מתוך כך נבין עוד יותר, מדוע מעמד הר סיני הוא פרשת בריאת עם ישראל.
- חלק ב': נדון בפרשה עצמה. אנו נמצא שם שני חלקים של מעמד הר סיני. לעומת זאת, החלק השלישי- פרשת " מִזְבַּח אֲדָמָה..." לכאורה, אינו שייך למעמד הר סיני.
אנו נעיין ונלמד את החלק השלישי, ומתוך העיון נראה שהוא חלק חשוב ובלתי נפרד מכל פרשת מעמד הר סיני.
ג. מעמד הר סיני - גאולה רוחנית
עריכהיציאת מצרים היתה גאולה גשמית. עם של עבדים קיבל את חרותו. הפכנו לעם בני חורין. לכל ברור, שה' לא גאל אותנו שנהיה עם של פועלים בני חורין. יש עמים רבים שהם בני חורין. ה' בחר בנו כעם כדי שנכנס בברית עם ה'. חסרה אם כן הגאולה הרוחנית. עם ישראל יקבל את זהותו ואת משמעותו, כאשר ימלא את הכלי בתכנים רוחניים. עם בני חורין אינו אלא כלי, הלאומיות אינה אלא כלי, עם ישראל מחכה להמשך הגאולה.
ואכן כאשר יצאנו ממצרים התחלנו לספור שבעה שבועות לקראת מעמד הר סיני. הספירה לקראת המעמד ("ספירת העומר") באה לומר שגאולת מצרים לא הסתיימה, וזו מחכה להשלמה- לחלק השני של הגאולה.
מתברר שכבר במעמד הסנה אמר הקדוש ברוך הוא למשה את הייעוד של עם ישראל ושל יציאת מצרים. כבר שם ה' מסביר למשה שגאולת ישראל מורכבת משני שלבים.
- שלב א' גאולה גשמית- יציאת מצרים
- שלב ב' גאולה רוחנית- מעמד הר סיני
וכך בלשון התורה:
"...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ
בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם
תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה"
(ג', יב)
הנה כי כן כבר במעמד הסנה, בפגישה הראשונה של משה עם ה', התורה אומרת מה המטרה של יציאת מצרים: "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה". כלומר, מיד עם יציאת מצרים תבואו להר סיני ושם תקבלו את התורה. שם תעמדו במעמד הר סיני. שם תזכו לגאולה הרוחנית.
ד. הפכנו לעם של נביאים
עריכהמעמד הר סיני הוא בוודאי שלב משמעותי בבריאת עם ישראל. במעמד זה ישראל הפך למשהו אחר. הפכנו לעם יחיד ומיוחד. העם היחיד עלי אדמות שהקדוש ברוך הוא התגלה לו, לכל העם. במעמד הר סיני עם ישראל רכש סגולה מיוחדת. סגולה להיות עם של נביאים. מאז המעמד המרומם והעצום שכל העם "רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", וכל העם שמע "קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד', לג). מאז אותו מעמד כל עם ישראל הם בחינת "בני נביאים". ואכן אנו פוגשים במהלך דברי ימי ישראל בתי מדרשות של נביאים (שמואל א, י', ה-ו; י"ט, כ; מלכים א, י"ז, יג-יד; כ', לה. מלכים ב, ב', ג, ה, ז, טז; ד', א; ו', א)
הכוזרי התייחס לעניין זה, ואמר את אותו רעיון בדרכו שלו. הכוזרי מחלק את כל העולם- היקום לחמישה מינים- סוגים. ארבעה מהם מוכרים לנו: חי, צומח, דומם ומדבר. חלוקה זו מוכרת ומקובלת. אולם הכוזרי המשיך והוסיף סוג חמישי: מקבלי נבואה. הכוזרי משבץ את עם ישראל כסוג בפני עצמו. עם- אנשים שמסוגלים לקבל נבואה.
ה. מעמד הר סיני - ברית
עריכהמעמד הר סיני זה לא רק התגלות של ה' לעם. זה לא רק עשרת הדברות. מעמד הר סיני זה גם ברית. במעמד הר סיני נכרתה ברית בין ה' לבין בני ישראל. משה בונה מזבח "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (כ"ד, ד). משה מקריב קורבנות וזורק דם על העם. התורה מסכמת: "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שם, ח). כלומר, המזבח, הקורבנות והמצבה הם חלק מהברית. להלן עיקר תיאור הברית, כפי שמופיע בכתובים:
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים.
ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ.
ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
(כ"ד, ד- ח)
אכן כן, התורה משתמשת במילה ברית פעמיים:
- "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם..."
- "וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם..."
לאחר 40 שנה, לפני הכניסה לארץ, התורה תחזור ותזכיר לנו שמעמד הר סיני היה ברית. בספר דברים משה חוזר ומזכיר את המעמד באוזני העם ומדבר אל הדור החדש. יש צורך להזכיר להם מה קרה. התורה מקדישה פרק שלם לתיאור מעמד הר סיני (דברים ה', א-כט). גם שם התורה מתארת את מעמד הר סיני כברית: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב" (שם, שם, ב).
ו. מעמד הר סיני - תיקון חטא אדם הראשון
עריכהחז"ל מתייחסים למעמד הר סיני כנקודת מפנה כלל עולמית. לדברי חז"ל, במעמד הר סיני תוקן חטא אדם הראשון. נכון, רק עם ישראל היה במעמד, רק ישראל תיקנו, אבל לתיקון זה יש השפעה על כל העולם. להלן דברי חז"ל:
אמר רבי יוחנן:
ישראל שעמדו על הר סיני
פסקה זוהמתן
עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני
לא פסקה זוהמתן.
(שבת קמ"ו, ע"א)
מאז חטא אדם הראשון העולם נמצא בקלקול. בלשון חז"ל: "ירדה זוהמה לעולם". מאז החטא העולם מחכה לתיקון. וזה נעשה על ידי בני ישראל במעמד הר סיני. בסייעתא דשמיא ננסה להסביר את דברי רבי יוחנן, איך מעמד הר סיני הוא תיקון לחטא הקדמון:
האדם הראשון קיבל מצווה אחת ונכשל בה. הוא לא קיים את הציווי של ה'. בתיאור החטא והעונש מוזכר הפועל "לצוות" שלוש פעמים:
1. "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר..." (בראשית ב', טז).
2. "...הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל" (שם, ג', יא).
3. "וּלְאָדָם אָמַר...וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר..." (שם, שם, יז).
בדרך זו התורה מדגישה שהאדם צווה, אולם לא עמד בציווי. מאז אין בעולם מישהו שמוכן לקבל את צו ה' ולקיימו. זהו הקלקול שנוצר. זוהי הזוהמה שירדה לעולם.
כאשר בני ישראל עמדו בהר סיני ואמרו "נעשה ונשמע", באמירה זו הם תיקנו את חטא האדם. מה פירוש "נעשה ונשמע"? פירוש הדבר שבני ישראל מוכנים לקבל את דבר ה' גם אם אינם מבינים אותו.
ציווי- פירושו לעשות גם אם לא הבנת. האדם הראשון לא קיים את הציווי. הוא בעצם אמר, לא הבנתי, לכן איני מקיים. והנה באים ישראל ואומרים: "נעשה ונשמע". כלומר, אנו מקיימים גם אם לא הבנו. וזהו תיקון חטא אדם הראשון.
לאור דברי רבי יוחנן, הרי שבמעמד הר סיני עם ישראל הפך למשהו אחר, עם שמקבל על עצמו תורה ומצוות. עם שמקבל על עצמו את ציווי ה'. עם שיצר שינוי בעולם. מציאות זו מהווה שינוי משמעותי בישראל. בלשוננו זוהי "תחנה" בבריאת העם. לכן כל פרשת מעמד הר סיני נקראת: "פרשת בריאת עם ישראל".
ז. מעמד הר סיני - תנאי לקיום העולם
עריכהלמעמד הר סיני משמעות נוספת המייחדת אותו מכל אירוע אחר. משמעות כל כך חשובה שהיא הופכת את עם ישראל למשהו אחר. ולכן אנו נתייחס למעמד הר סיני כאל פרשת בריאת עם ישראל.
הנביא ירמיהו אומר:
"כֹּה אָמַר יְהוָה
אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי"
(ירמיהו ל"ג, כה)
חז"ל דרשו את הפסוק ביחס לברית התורה ואומרים כך: בזכות זה שעם ישראל קיבלו על עצמם את התורה, ומקיימים אותה, בזכותם העולם מתקיים. (מגילה ל"א, ע"ב. סנהדרין, צ"ט, ע"ב. עבו"ז ג', ע"א). רעיון דומה נאמר על ידי חז"ל על הפסוק: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב', א)
ותניא אמר ר' שמעון בן לקיש:
למה נאמר במעשה בראשית יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי
יום חמישי, יום הששי ה"א יתירה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד יום שני וכן לכולם.
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם:
אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב,
ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
(תנחומא, בראשית, סימן א')
לפנינו אם כן שני מדרשים ורעיון אחד: העולם קיים בזכות התורה. ללא התורה אין זכות קיום לעולם. מאז נברא העולם, הוא מחכה לייעודו. העולם מחכה שבני ישראל יקבלו את התורה. והדבר נעשה במעמד הר סיני. הרי לנו שמעמד הר סיני זוהי נקודת תפנית אצל עם ישראל ואצל העולם כולו. לכן אנו מתייחסים למעמד הר סיני כ"תחנה" בבריאת עם ישראל.
ח. "מזבח אדמה... מזבח אבנים" – לפשר המיקום של מצווה זו
עריכהעד כאן דנו בחשיבות המיוחדת של מעמד הר סיני ובמשמעות שלו לדורי דורות בישראל ולעולם כולו. נעבור לדון בפרשה עצמה (כ', א- כב)
בפרשה זו אנו מבחינים בשלושה חלקים:
א. עשרת הדברות (א'-י"ג). בחלק זה כתובים כל עשרת הדברות.
ב. תיאור מעמד הר סיני (י"ד-י"ז) בחלק זה התורה מתארת את אשר ארע במהלך מעמד הר סיני: מה ראה העם ואיך הגיב.
ג. דיני מזבח (י"ח- כ"ב). פרשת עשרת הדיברות מסתיימת בפרשיית מצוות
הקשורות למזבח: מזבח אדמה ולא מכסף וזהב ועוד.
החלק הראשון והשני עוסקים ממש במעמד הר סיני ובהתגלות עצמה: עשרת הדיברות, תיאור ההתגלות ותגובת העם. אולם החלק השלישי, דיני מזבח, לכאורה אינו שייך למעמד הר סיני. אולי זה קשור למשכן, אולי לדיני קורבנות. לא ברור למה פרשיה זו כתובה כאן?! נראה שהיא לא שייכת לפרשת מעמד הר סיני.
להלן ננסה בסייעתא דשמיא להביא כמה הסברים לכך שפרשיה זו אכן קשורה למעמד הר סיני.
סיכום עשרת הדברות
תשובה ראשונה לקושי שהעלינו, אנו נמצא בדברי הרש"ר הירש בפירושו לתורה. הרב הירש התייחס לפרשת המזבח ולמיקום שלה מיד לאחר עשרת הדברות. לדבריו, יש לקרוא את פרשת המזבח "במבט על" ולאו דווקא כמצווה פרטנית. הרש"ר הירש אומר כי פרשיה זו מתייחסת לשלושת האיסורים החמורים ביותר בתורה: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.
- פסוק י"ט רומז לאיסור עבודה זרה: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב..."
- פסוק כ"א רומז לשפיכות דמים: "...חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ".
- פסוק כ"ב רומז לגילוי עריות: "...אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו".
הרב הירש מוסיף ואומר, כי עבודה זרה מייצגת את העבירות של בין אדם למקום. שפיכות דמים מייצגת את העבירות של בין אדם לחברו. גילוי עריות מייצג את העבירות של בין אדם לעצמו. להלן חלק מדבריו:
הנה זו אחרית-דבר לעשרת הדיברות, הבה ונסכמה.
היא מכוונת כלפי שלוש העבירות העיקריות,
החותרות תחת יחסנו אל ה',
ומתן – תורה בא להרחיק אותן מקרבנו ולשרש אחריהן
ואחרי כל הסתעפויותיהן.
הלא הן: עבודה זרה, שפיכת דמים וגילוי עריות;
הווה אומר: העבירות החמורות ביותר
בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו.
(רש"ר הירש, שמות כ', מג)
הרש"ר הירש לא הציג בפתח דבריו את השאלה, מה עניין המזבח לעשרת הדיברות ולמעמד הר סיני. אולם בדבריו הוא בהחלט עונה על שאלה זו.
לסיכום דבריו, פרשת המזבח היא סיכום למעמד הר סיני ולעשרת הדברות. ובלשונו של הרש"ר הירש: "אחרית דבר לעשרת הדברות". לדבריו, פרשת המזבח היא חזרה והדגשה של המצוות הכי יסודיות בתורה.
מזבח אדמה ולא זהב
העולה מדבריו של הרש"ר הירש, שמצוות המזבח אינה מצווה נקודתית. אנו נאמץ גישה זו ומתוך כך נראה שפרשיה זו אכן קשורה למעמד הר סיני. אכן כן מצוות המזבח מאירה יסודות חשובים בעבודת ה' ובקיום כל המצוות. להלן נראה שמצוות "מזבח אדמה" היא דוגמה, איך לעבוד את ה'. זו דוגמה באשר לאופן של קיום המצוות כולן.
מעמד הר סיני הוא מעמד אדיר, מרומם ונשגב. מעמד של התגלות בורא עולם לעם שלם. מעמד ייחודי ויחידאי. "אשרי עין ראתה כל אלה". והנה דווקא ההתגלות העצומה והחוויה המיוחדת, עלולים להביא לידי מכשול, לידי שגיאה בסיסית. כגודל המעמד וכגודל עוצמתו של הבורא, בה במידה ירצה כל אחד לעבוד את ה'. בצורה המתאימה לגודלו ולעוצמתו. כלומר, לעבוד את ה' באופן הכי עשיר, הכי יקר, הכי "נוצץ", הכי מרשים. המינימום- זה לעבוד את ה' על ידי זהב.
לכן מיד לאחר המעמד וההתגלות באה התורה להזהיר אותנו. ולהוציא מליבנו טעות זו. דווקא מפני שזה כל כך טבעי ונכון לעבוד את ה' לפי גודלו ולפי עוצמתו. באה התורה ללמדנו שזו תפיסה אלילית. התורה מקדישה פרשיה שלימה ללמדנו שאת ה' אפשר לעבוד גם במזבח של אדמה או אבנים. דברים שהם סמל הפשטות!
התורה באה ומלמדת אותנו לימוד גדול. הגם שה' הוא "הגדול הגיבור והנורא", אך דע לך בורא עולם הוא גם ענו. וכדברי חז"ל: "במקום שאתה מוצא את גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו" (מגילה ל"א, ע"א).
האדמה והאבנים סמל לפשטות
האדמה והאבנים הם סמל לפשטות. אין לך דבר יותר פשוט ומצוי כמו אדמה ואבנים. באה התורה ומצווה: כאשר תתעורר לעבוד את ה', אז בלי זהב, בלי כסף, ובלי נוצץ... כל מה שהתורה מבקשת ממך זה בסך הכול אדמה. ואם תרצה להדר אז מזבח מאבנים, וגם אז אבנים פשוטות ולא מסותתות. כדברי הכתוב "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית..."
בדרך זו באה התורה ומדגישה, את ה' לא עובדים בזהב. עובדים את ה' בלב, ברצון טוב, בדיבור, בתפילה וכו'. וכדברי חז"ל: "רחמנא ליבא בעי" הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב שלנו ולא את הזהב שלנו.
ה' נמצא בכל מקום
כאמור, פרשיית "מזבח אדמה" מופיעה מיד לאחר עשרת הדיברות ומעמד הר סיני. שאלנו מה ענין פרשיית המזבח למעמד הר סיני? העלינו הסברים שונים. המשותף להם, שמצוות המזבח בהופעתה זו אינה מצווה נקודתית אלא באה לרמוז על יסודות בכל התורה כולה. יסודות בעבודת ה' ובקיום התורה והמצוות.
מסר יסודי נוסף העולה מפרשיה זו, הוא שה' נמצא בכל מקום. התורה מצווה לבנות "מזבח אדמה" או "מזבח אבנים". אדמה ואבנים יש בכל מקום ובחינם! על רקע האדמה והאבנים המצויים בכל מקום, התורה תאמר זאת במפורש: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
הנה כי כן מפרשיה זו עולים שני מסרים. האחד: צריך לעבוד את ה' בצניעות ובפשטות. השני: אפשר וצריך לעבוד את ה' בכל מקום. לכאורה, הדבר סותר את דברי התורה במקום אחר:
יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
יד כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ
שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.
(דברים י"ב, יג-יד)
בספר דברים התורה מתייחסת לבית המקדש. זה צריך להיות במקום אחד כדי להביא לאחדות בעם ישראל. וכמו כן להדגיש את ייחוד ה'. מאידך הפרשיה שלנו, פרשיית "מזבח אדמה", מדברת על עבודת ה' ללא קשר לבית המקדש.
המזבח עבודה יומיומית
הסבר נוסף מדוע פרשת המזבח מופיעה בפרשת מעמד הר סיני. הפעם מכיוון של הנגדה והשלמה: מעמד הר סיני- הגם שהוא מעמד אדיר ועצום, הרי שהוא חד פעמי. מאידך המזבח מייצג עבודה שגרתית יומיומית.
ר' שמעון בן פזי רואה בעבודת המזבח את העניין הכי מרכזי ומשמעותי בתורה. לדבריו, הפסוק הכי מרכזי והכי חשוב בתורה הוא: "את הכבש האחד תעשה בבוקר..." (הקדמה למדרש עין יעקב).
העולה מכך שפרשת המזבח מסמלת את עבודת ה' השגרתית. מצוות יומיומיות: תפילות וברכות, שבת וכדו'. מצות אלה אינן תלויות במקום. לא צריך מקדש מזהב כדי להתפלל. לא צריך בית מזהב כדי לברך ברכת המזון. הדברים משתמעים מפרשת המזבח: "לא תעשון את אלהי כסף ואלהי זהב... מזבח אדמה תעשה לי..."
לסיכום, פרשיית "מזבח אדמה" באה בסמוך למעמד הר סיני. ראינו שפרשיה זו איננה עוסקת במצווה פרטנית נקודתית. אלא יש לראות אותה "במבט על". זו מצווה מערכתית, העוסקת ביסודות כל התורה והמצוות. בפרשיה זו יש הדרכה איך להתייחס למצוות ואיך לעבוד את ה' באופן כללי.
משום כך פרשיה זו היא חלק ממעמד הר סיני. מעמד שכל תוכנו הוא הברית בין ה' לבין ישראל. במעמד זה עם ישראל מקבלים עליהם את כל התורה והמצות. ממילא יש מקום לפרשיה זו המדריכה אותנו בייחס לכל התורה והמצוות.