עם זו יצרתי/ו

פרק ו': פרשת יציאת מצרים

א. יציאת מצרים - הולדת העם

בתחילת ספר שמות (א', א- כב), מצאנו את עם ישראל בהופעתו הראשונה כעם. אומנם עבדים, אבל עם. ואנו מצפים לשלב הבא של הולדת העם. בפרשה הראשונה עם ישראל דומה לעובר. עתה אנו מחכים ללידה . אנו מחכים לעם בני חורין. ביציאת מצרים עם ישראל הופך להיות עם במשמעות היותר רחבה, בלשוננו אנו קוראים לזה "שדרוג" או תחנה בבריאת העם. יציאת מצרים היא "תחנה" משמעותית בעיצובו של העם.
כבר הנביא יחזקאל רואה את יציאת מצרים כבריאה חדשה, הוא מתאר את יציאת מצרים כהולדת תינוק: "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ" (ט"ז, ד). התינוק שנולד זה עם ישראל והנביא מאריך ומפרט את התיאור שאחרי הלידה (ט"ז, ד- ט).
אכן כן אנו מלומדים, שפרשות בריאה יופיעו ב- 22 פסוקים. הנה כי כן פרשת יציאת מצרים מתוארת ב-22 פסוקים. בפרשה זו שלושה נושאים:
1. פרשת מכת בכורות
2. פרשת יציאת מצרים
3. פרשת "זאת חקת הפסח".
להלן נביא את הפרשה ואחר כך נדון בשלושת העניינים וננסה להסביר ולהראות שהם מיקשה אחת, כלומר יחידה רעיונית אחת.

פרשת יציאת מצרים
(מכת בכורות- יציאת מצרים- זאת חקת הפסח)

מכת בכורות והגרוש (8 פסוקים)

כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. 
ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם  כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. 
לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם. 
לב גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. 
לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. 
לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.
לו וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.  

יציאת מצרים, הצעד הראשון וסיכום גלות מצרים (6 פסוקים)

לז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. 
לח וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. 
לט וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ  כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. 
מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 
מא וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.

זאת חקת הפסח (8 פסוקים)

מג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח  כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. 
מד וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ. 
מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. 
מו בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. 
מז כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
מח וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. 
מט תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. 
נ וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ.
                                                        (י"ב, כט- נ)

ב. פרשת יציאת מצרים - שלושה נושאים

הנה כי כן בפרשה 22 פסוקים. בפרשה שלושה נושאים, שלושה רעיונות עיקריים ושלושתם- עניין אחד. כל פסקה היא פרשה שלימה של המסורה. להלן נתייחס לשלושת הנושאים:

פסקה ראשונה (י"ב, כ"ט- ל"ו)- מכת בכורות.
בפסקה זו התורה מתארת את מכת בכורות ואת תגובת המצרים למכה. המצרים נחפזו בלילה ומיהרו לגרש את ישראל ממצרים. כמובן, עם ישראל יצא רק למחרת בבוקר. אולם מבחינת המצרים ומבחינת המציאות- עם ישראל משוחרר מעבדות. כלומר יציאת מצרים החלה.

פסקה שניה (שם, ל"ז- מ"ב) -היציאה מרעמסס.
הפסקה השניה מתארת את היציאה ממצרים שלב א', מרעמסס לסוכות. בפרשה זו פסוקי סיום וסיכום של כל תקופת השעבוד, ואפילו סיכום מאז ברית בין הבתרים. בפסקה זו מתוארת יציאת מצרים ממש.

פסקה שלישית (שם, מ"ג- נ') זאת חקת הפסח.
פרשה זו עוסקת במצוות השייכות לקרבן הפסח. הפרשה מתייחסת, בעיקר, לזיקה שבין ברית המילה לקרבן הפסח. ליתר דיוק, הפרשה מדגישה שזה תנאי לקרבן הפסח: "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ..."

"פסח מצרים" הוא ודאי חלק מסיפור הגאולה. אולם בפרשתנו, פרשת יציאת מצרים, אנו מוצאים לא את פרשת "פסח מצרים", כי אם פרשיה העוסקת במצוות הקשורות לקרבן "פסח דורות".
השאלה היא באיזו מידה מצוות אלו הם חלק חשוב ומשמעותי בסיפור יציאת מצרים. לכאורה נראה שאין קשר בין מצוות אלה לבין סיפור היציאה. להלן נרחיב בשאלה זו, ונראה עד כמה פרשיה זו היא חלק חשוב ומשמעותי בסיפור יציאת מצרים.

ג. "זאת חקת הפסח" בתוך פרשת סיפור יציאת מצרים

כאמור, שתי הפסקאות הראשונות הן סיפור יציאת מצרים:
מכת בכורות, המצרים מגרשים את בני ישראל בחצות לילה, בני ישראל נוסעים למחרת בבוקר מרעמסס לסוכות. כמו כן בפסקה השניה יש פסוקי סיום וסיכום של גלות מצרים.
אולם הפסקה השלישית, "זאת חקת הפסח", לכאורה אינה שייכת ישירות לסיפור יציאת מצרים?! תוכן הפרשה- מצוות: קרבן פסח, מי לא יכול להשתתף בקרבן, בן נֵכר אינו אוכל, וכן כל מי שאינו נימול.
עיקר עבודתנו בפרשה זו יהיה ללמוד פסקה זו בעיון. לימוד שיעזור לנו להבין שפרשיה זו היא חלק בלתי נפרד מיציאת מצרים. בין היתר אנו נגלה שכל שלוש הפסקאות משדרות "מסר על". מסר שכל כולו אומר: הבדלה בין ישראל לעמים. פועל יוצא של מסקנה זו, שלפנינו עם חדש. כלומר לפנינו פרשת "בריאת עם ישראל". להלן נביא את פרשת "זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח" כאשר היא מחולקת לפי התוכן.

פתיחה:
מג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח
מי לא אוכל
כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
מד וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ.
מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
מרכז:
מו בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. מז כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. מי לא אוכל
מח וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר
וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.
מט תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
סיום:
נ וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ.

ד. "זאת חקת הפסח" שמונה קושיות

כאמור, הפסקה השלישית בפרשתנו היא פרשת מצוות: "זאת חקת הפסח". פרשה שכמעט כולה עוסקת בעניין אחד: איסור אכילת קרבן פסח למי שאינו נימול. פרשה זו מעלה קשיים רבים ביחס למיקומה וביחס לתוכנה. להלן נפרט את הקשיים ומתוך לימוד הקשיים, ומתוך לימוד התשובות נרד לעומק הפרשה ולמסרים שלה. או אז נבין, מדוע פרשיה זו היא חלק מפרשת יציאת מצרים.

1. מיקומה של הפרשה
בני ישראל עשו את קרבן הפסח בי"ד בניסן. בט"ו בניסן הם יצאו ממצרים. פרשיית "זאת חקת הפסח" כתובה מיד לאחר יציאת מצרים. כלומר, משה מצווה אותם בפרשיה זו ביחס "לפסח דורות". והשאלה היא: הרי יש עוד שנה עד לפסח הבא. מדוע אם כן התורה כותבת כאן את מצוות הפסח?! שאלה שניה יותר קשה: התורה כותבת בסוף הפרשיה "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה...כֵּן עָשׂוּ" (י"ב, נ). והרי עדיין לא עשו את קרבן פסח?!

2. לשון חוקה?
למה פרשה זו פותחת במילה חוקה?! מה כל כך מיוחד במצווה זו? מצוות קרבן פסח וזיקתו למצוות ברית מילה?! לא כל מצווה בתורה מקבלת פתיחה וכותרת של "חוקה".

3. גוי לא אוכל מקרבן פסח
כידוע, גוי לא אוכל מכל קרבן שהוא. אסור לתת לגוי לאכול בשר קרבנות. והנה, דווקא בקרבן פסח התורה מדגישה: "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ". מדוע להדגיש זאת דווקא ביחס לקרבן פסח?!

4. שלוש פעמים: גוי-ערל "לא יאכל בו"
בפרשה קצרה זו התורה כותבת שלוש פעמים שגוי/ ערל לא יאכל מקרבן פסח:

• "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (מג).
• "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (מה).
• "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (מח).
  

כמובן, חז"ל לומדים מכל חזרה הלכה אחרת. אולם אל לנו להתעלם מהמסר שבתורה שבכתב. לפשט הכתובים ולחזרות יש מסר בפני עצמו, ולא דווקא הלכתי. ובכן מה ניתן ללמוד מכך שהתורה חזרה שלוש פעמים על אותו רעיון?!
5. ברית מילה- תנאי לקרבן פסח- שלוש פעמים
שאלה זו דומה לקודמתה. הפרשה מדגישה שמצוות ברית המילה היא תנאי לקרבן פסח. והיא כותבת זאת שלוש פעמים:

• "וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (מ"ג).
• "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ" (מח).
• "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (מח).
  

ושוב אותה שאלה. למה התורה חזרה על כך שלוש פעמים?! גם כאן התושב"ע לומדת הלכה מכל חזרה. ועדיין אנו שואלים מה המסר של ההדגשה. כפי שאמרנו, לפשט הכתובים יש מסר בפני עצמו, ללא קשר ללימוד ההלכתי.

• "כי יגור אתך גר"
  

התורה מתייחסת לגר וכותבת: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה". לפי הפשט ניתן להבין שגר שמתגייר, ולא משנה מתי, צריך לעשות קרבן פסח מיד. ולאו דווקא בי"ד בניסן. אכן כך הבינו חז"ל את הפסוק:

"וכי יגור אתך גר"

שומע אני, כשנתגייר יעשה פסח מיד.
תלמוד לומר "והיה כאזרח הארץ".
מה אזרח ב-י"ד אף גר ב-י"ד. 
                        (מכילתא, שמות י"ב, מח)

חז"ל מעלים אפשרות ודוחים אותה. חז"ל מעלים הבנה שגר יעשה קרבן פסח מיד, ביום בו התגייר, בלי קשר לי"ד בניסן. חז"ל ממשיכים ואומרים, אכן הבנה זו נכונה, אלא שהמשך הפסוק שולל אותה. הפסוק ממשיך ומשווה את הגר "לאזרח הארץ". ולכן גם הגר יעשה קרבן פסח בי"ד כמו "אזרח הארץ". השאלה היא למה התורה כתבה זאת בצורה שנבין טעות?! למה הדברים נכתבו באופן כזה שאנו נבין שגר שמתגייר יעשה פסח מיד? מה המסר שעולה מכך? איזה מסר רצתה התורה לשדר לנו?

7. "ויעשו כל בני ישראל... כן עשו"
הפרשיה מסתיימת באמירה שישראל עשו "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה". אמירה זו מודגשת על ידי הכפלה של הפועל עשו: "וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ". מדוע התורה הדגישה והכפילה את הפועל "עשו"? למה דווקא במצווה זו ראתה התורה צורך להדגיש ולהכפיל? מהו המסר העולה מכך?

8. והרי עדיין לא עשו?!
לפי רצף האירועים ולפי רצף הכתובים פרשה זו נאמרה אחרי יציאת מצרים. כלומר, ציווי זה של "חקת הפסח" נמסר ביחס ל"פסח דורות" ולא ביחס לפסח מצרים. פירוש הדבר שהציווי נאמר לעתיד. בעוד שנה מיציאת מצרים בני ישראל יעשו שוב קרבן פסח. אם כך מדוע התורה כתבה בסוף הפרשה שבני ישראל "עשו" כפי שציווה ה'?! הרי הם עדיין לא עשו את הפסח?! כמובן, אנו נצטרך לפרש את הפסוק, שבני ישראל קיבלו עליהם לעשות. "ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשו"! אולם אין מקרא יוצא מידי פשטו. ועוד- גם אם כך ניתן לפרש ויעשו= קיבלו עליהם, עדיין תישאל השאלה מדוע התורה הדגישה שבני ישראל עשו וכתבה זאת פעמיים.

ה. מצוות בסיפור יציאת מצרים- בדווקא

העלינו שמונה שאלות- קושיות על פרשיית "זאת חקת הפסח". כזכור הפרשיה שלפנינו היא אחת משלוש הפרשיות המתארות את יציאת מצריים:
1. מכת בכורות
2. היציאה מרעמסס לסוכות
3. "זאת חקת הפסח"- מצוות.
אמרנו שכל שלוש הפרשיות- הפסקאות האלה (י"ב, כט-נ) מהוות פרשה המציינת שינוי משמעותי ומהותי בעם ישראל. מעם של עבדים לעם בני חורין. או "מעובר" לרך הנולד. ואנו קראנו לפרשה זו: פרשת "בריאת עם ישראל". אם כך נבין את הפרשה, אם כך נתייחס לכל 22 הפסוקים, הרי שכל השאלות יבואו על פתרונן. להלן נענה על כל השאלות ונעשה זאת בסייעתא דשמיא בשני שלבים:

• שלב א': תשובות כלליות. תשובות המסבירות, מדוע יש צורך בפרשת מצוות בתוך תיאור יציאת מצרים. מדוע יש צורך דווקא במצווה זו. כל זאת מתוך הבנה שהפרשה כולה מתארת את "בריאת" עם ישראל.
• שלב ב': תשובות פרטניות. נתייחס לכל קושי מאותם שמונה קשיים וננסה לתת הסברים.

ישראל ואוריתא חד הוא
הקושי הבולט ביותר ביחס למצוות "זאת חקת הפסח" היה, למה התורה משבצת בתוך סיפור יציאת מצרים את מצוות קרבן "פסח דורות".
נראה לומר שהתורה משבצת בתוך סיפור יציאת מצריים מצוות, וזאת בכוונת מכוון. לתורה יש מסר חד וברור- מצוות הם חלק מתיאור יציאת מצרים. בדרך זו התורה אומרת: "ישראל ואוריתא חד הוא". זו הדרך של התורה לומר שהתורה היא במהותו של עם ישראל. היא עושה זאת בדרך הכי פשוטה: בתוך סיפור היציאה היא משבצת מצוות. לצורך העניין כאן- "זאת חקת הפסח". על אחת כמה וכמה שפרשה זו היא לא רק סיפור יציאת מצרים, אלא גם תיאור התהוותו של עם ישראל. ובלשוננו "פרשת בריאת עם ישראל".
עדיין ישאל השואל, למה התורה שיבצה דווקא כאן את מצוות קרבן פסח? על כך נענה בהמשך בעזרת ה'.

ו. קביעת התכלית גם בראשית הדרך

עוד עמנו הסבר נוסף, מדוע נכתבו מצוות בפרשה הראשונה המתארת את יציאת מצרים. הסבר פשוט יסודי ושיטתי. מתברר שזוהי דרכה של התורה, לציין את המטרה והתכלית מיד בצעד הראשון.
בפרשה זו עם ישראל יוצא מעבדות לחרות. כאן בפרשה זו עם ישראל עושה את הצעדים הראשונים שלו לחרות: "מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה". כאן בפרשה זו עם ישראל נושם את נשימותיו הראשונות של החרות: "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם" (י"ב, לג). לכן ברגעים הראשונים של החירות התורה תכתוב את המטרה והתכלית של החירות. והמטרה אינה אלא מצוות. אשר על כן מחויב הדבר שבפרשה הראשונה המתארת את יציאת מצרים, בפרשה המתארת את בריאת עם ישראל, התורה תצווה מצוות.

ז. "חקת הפסח" - בין ישראל לעמים

עד כאן הסברנו, מדוע יש צורך בפרשיית מצוות בתוככי תיאור יציאת מצרים. כעת ננסה בסייעתא דשמיא להסביר, מדוע דווקא פרשיה זו. מדוע דווקא פרשיית "זאת חקת הפסח"? כדי לענות על שאלה זו יש להתחקות אחר תוכן הפרשה בדייקנות. עיון בפרשה זו יגלה לנו שכל תוכנה מתמקד בעניין אחד בלבד: ההבחנה בין ישראל לעמים.
כאמור, בפרשיה קצרה זו (שם, מ"ג- נ) התורה כותבת שלוש פעמים שגוי "לֹא יֹאכַל בּוֹ". כמו כן כתוב שלוש פעמים שברית מילה היא תנאי לקרבן פסח. פירוש הדבר, שהרעיון המרכזי והעיקרי בפרשיה זו הוא ההבחנה- ההבדלה בין מי שנימול לבין מי שאינו נימול, כלומר ההבדלה בין ישראל לאומות העולם.

קרבן פסח והבדלה בין ישראל לאומות
ההבדלה בין ישראל לגוים כתובה בהקשר של קרבן פסח. הדבר הגיוני ומתבקש. חג הפסח מציין את היותנו עם. זוהי נקודת הבראשית, שבה הפכנו לעם בני חורין. זהו החג שמציין שהקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים. פירוש הדבר, שחג הפסח- כל עניינו הוא ההבדלה בין ישראל לעמים.
רעיון זה מודגש גם במבנה של הפרשה. במרכז הפרשה כתובים חלק מדיני הפסח. לפני המרכז ואחריו התורה תדבר רק על ההבחנה וההבדלה: גוי לא שותף בקרבן פסח. ערל לא אוכל מקרבן פסח. עבד וגר יכולים לאכול, אולם בתנאי שנימולו. כלומר, שהם כבר לא גוים, הם נכנסו לברית.

להלן המבנה של הפרשה:

   א. פתיחה- "זאת חקת הפסח"
   |   ב. "כל בן נכר לא יאכל בו..."
   |   |   ג. עבד כנעני יכול לאכול קרבן פסח
   |   |   |   בתנאי שיעשה ברית מילה. 
   |   |   | 
   |   |   |   מרכז- חלק מדיני קרבן פסח
   |   |   |
   |   |   ג. גר יכול לאכול קרבן פסח
   |   |      בתנאי שעשה ברית מילה
   |   ב. "וכל ערל לא יאכל בו..."
   א. סיום- "וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה"

לאור כל האמור לעיל, ברור מדוע פרשיה זו של "חקת הפסח" נכתבה בצמוד לסיפור יציאת מצריים. מפני שהכל ענין אחד. יציאת מצרים- היא גופא ההבדלה בין ישראל לעמים. עם ישראל יוצא באופן גשמי ממצרים. אולם לכולם ברור שזו גם יציאה רוחנית. עם ישראל מתנתק ממצרים- הארץ, וכן ממצרים- התרבות. ההבדלה וההבחנה בין ישראל לעמים באה לידי ביטוי על ידי המצוות. לכן מיד לאחר תיאור יציאת מצרים יופיעו מצוות הקשורות לקרבן פסח ולברית המילה. מצוות שכל כולן- ההבדלה בין ישראל לעמים.

ח. כל פרשת יציאת מצרים- ההבדלה בין ישראל לעמים

עד כאן ראינו שהפרשה השלישית, "זאת חקת הפסח" עוסקת בהבדלה בין ישראל לעמים. אולם עיון בכל הפרשה יגלה לנו שכל שלוש הפרשיות עוסקות בזה:

• הפסקה הראשונה- מכת בכורות: המצרים מוכים "אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (י"ב, ל), ומאידך ישראל "וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת". הפסוק האחרון מדגיש שה' בחר בישראל והחליט להפריד בין ישראל לבין מצרים "וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שם, לו). עם ישראל הוא המקבל "מתנת שחרור". המצרים נותנים ברצון, והכל יד ה'.
• הפסקה השניה: עם ישראל יוצא ממצרים. ההפרדה נעשית בשיתוף המצרים: "כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם". יציאת מצרים וההפרדה- זו תכנית אלוקית. הלילה של יציאת מצרים הוא לילה שמוכן ומזומן לכך: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
• הפסקה השלישית: שתי הפסקאות הראשונות הציגו את ההפרדה הגשמית. זו הנראית לעין. אלה מוכים ואלה חוגגים קרבן פסח. אלה יוצאים "בְּיָד רָמָה" ואלה מגרשים אותם ומקברים את מתיהם.
  

בפסקה השלישית התורה מצווה אותנו להבחנה ערכית. כפי שאמרנו כל הפסקה השלישית עוסקת בהבדלה בין ישראל לעמים: עם ישראל בברית עם ה', ישראל נימולים ואילו הגוים ערלים, והם מחוץ לברית.
לסיכום, כל הפרשה על שלוש הפסקאות שלה מדגישה רעיון אחד נשגב ומיוחד. יציאת מצרים היא הרקע לרעיון הזה. יציאת מצרים היא האמצעי והדרך. הרעיון הוא: יצירת עם מיוחד שהוא מובדל משאר האומות!
מאחר וכך עוד יותר ברור שהפרשה היא פרשת "בריאה חדשה", בריאת עם ישראל.

ט. "זאת חקת הפסח"- שתי בריתות

העולה מעיון בפרשת "זאת חקת הפסח", שהיא עוסקת בשתי מצוות: ברית מילה וקרבן פסח. שתי מצוות אלו הן שתי מצוות עשה היחידות שעל ביטולן יש עונש כרת. זאת מפני ששתי המצוות האלה הן ברית. ברית מילה זו מצווה ששמה מוכיח עליה שהיא ברית בין עם ישראל לה'. מי שנימול, נכנס לברית. מאידך קרבן פסח גם הוא מציין ברית. זוהי ברית רוחנית. ברית של עבדות לה'. ברית של כניסה למחויבות של מצוות. אם כך ברור, מדוע יש עונש כרת על ביטול מצוות אלה.
לאור דברינו, ברור מאוד, מדוע התורה שיבצה את פרשת "זאת חקת הפסח" בתוככי פרשת יציאת מצרים. הרי זו פרשת "בריאת עם ישראל". והרי כל מהותו וזהותו של העם- אלו שתי הבריתות האלה. ממילא שפרשה העוסקת בבריאת עם ישראל, תעסוק בברית המילה ובברית קיום המצוות.

פרק י: תשובות פרטניות לקושיות על פרשת "חקת הפסח"

הנה התברר לנו, שפרשת יציאת מצרים היא פרשת בריאת עם ישראל. פרשה שכל תוכנה אחד- ההבדלה בין ישראל לעמים. לאור הבנה זו, כל השאלות (לעיל פרק ד) מתבררות ומתבארות. עתה נעבור קושיה קושיה ובסייעתא דשמיא ננסה להסביר ולענות.

1. מיקומה של הפרשה: בקריאה רגילה יש כאן מצווה ביחס לקרבן פסח. שאלנו מה ענין "פסח דורות" לאחר שבני ישראל עשו כבר את קרבן פסח. ומאידך יש להם עוד שנה עד הפסח הבא. למה דווקא כאן, צמוד לסיפור יציאת מצרים? והתשובה: פרשה זו היא יותר ממצווה ביחס לקרבן פסח. בקריאה מעמיקה התורה באה לציין שגוי לא שייך לקרבן פסח. בקריאה נוספת אין כאן מצוות, אלא ציון עובדות הנובעות מייחודו של עם ישראל ומבחירתו.
2. חקת הפסח: שאלנו למה השתמשה התורה בלשון חוקה? והתשובה: מפני שזו לא עוד מצווה. זו מצווה יסודית המציינת את ההשתייכות לעם ישראל. ממילא היא מציינת את הברית, ברית התורה והמצוות, לכן יש מקום להשתמש במילה חוקה.
3. גוי לא אוכל מקרבן פסח: גוי אינו אוכל משום קרבן. למה התורה מציינת זאת דווקא בקרבן פסח?! והתשובה: דווקא מפני שהתורה ציינה שגוי אינו אוכל מקרבן פסח, בדרך זו התורה מדגישה ומבליטה את מעמדו וייחודו של קרבן פסח. קרבן שהוא בחינת קבלת הברית עם ה'. כל שנה על ידי הקרבן עם ישראל מחדש את הברית עם ה'. הברית של העם שנבחר ביציאת מצרים. ממילא שגוי אינו שייך לברית, יש לציין שהוא אינו אוכל מקרבן המסמל את הברית.
4. שלוש פעמים?! למה התורה ציינה שלוש פעמים, שגוי לא אוכל מקרבן פסח? והתשובה: כפי שענינו לעיל להדגיש את ייחודו של הקרבן. יתר על כן בדרך זו התורה מדגישה את הרעיון של ההבדלה בין ישראל לעמים.
5. ברית מילה- תנאי לקרבן פסח: שאלנו מדוע התורה חזרה על כך שלוש פעמים. תשובה: יש כאן שתי בריתות. ליתר דיוק, שתי קומות של אותה ברית. מי שלא נכנס לברית הראשונה, ברית המילה, קומה א', אינו יכול לעלות לקומה ב', קרבן פסח. מי שאינו שייך בברית המילה, אינו יכול להצטרף לברית המצוות.
6. "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר": לחז"ל במכילתא יש הנחת יסוד, (הווא אמינא) שגר יעשה פסח מיד כשהוא מתגייר. מה ההיגיון בכך? התשובה: ברור מאוד. בקרבן פסח היהודי מקבל על עצמו מחדש את הברית. כלומר, מקבל על עצמו את כל המצוות. ואכן הגר כשמתגייר הרי הוא מקבל על עצמו את כל המצוות. לכן יש היגיון שיעשה מיד קרבן פסח. קרבן שמשמעותו כניסה לברית.
7. "וַיַּעֲשׂוּ... כֵּן עָשׂוּ": התורה ציינה פעמיים באותו פסוק שבני ישראל עשו כאשר ציווה ה'. מה הצורך בהדגשה זו? התשובה: אם מדובר במצווה, יש לכתוב שבני ישראל עשו. אולם כאן מדובר בברית, בני ישראל קיבלו עליהם את הברית, את הברית של היותנו עם נבחר על כל המשתמע מכך. מצוות קרבן פסח מסמל את נקודת הבראשית, את נקודת המפנה, את הנקודה בה הפכנו לעם. הביטוי הכפול: "וַיַּעֲשׂוּ... כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה...כֵּן עָשׂוּ" בא להדגיש את קבלת הברית. זאת מעבר לקיום המצווה הנקודתית.
8. "וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- ועדיין לא עשו? אמרנו ש"זאת חקת הפסח" עוסקת בפסח דורות. ממילא בני ישראל עדיין לא קיימו את הציווי שבפרשה זו. שאלנו אם כן למה כתוב "וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? תשובה: כפי שאמרנו, פרשיה זו אינה מצווה נקודתית אלא היא בחינת ציווי על ברית. ואכן בני ישראל קיבלו על עצמם את הברית. לכן ניתן לפרש "ויעשו" במשמעות קיבלו עליהם.