עם זו יצרתי/ה
פרק ה': פרשת עם ישראל במצרים
עם ישראל – גרות, שעבוד ועינוי עריכה
א. גרות - 7
א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ . ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה . ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.
ב. שעבוד- 7
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. ט וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶך. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
ג. עינוי - 8
טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.
טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה.
יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.
כא וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.
כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
(א', א-כב)
א. מיחידים לעם עריכה
ספר שמות פותח בתיאור מצבו של עם ישראל במצרים. התיאור נעשה על פני 22 פסוקים. פרשה זו, הפותחת את ספר שמות, היא היחידה בכל הספר המתארת את מה שאירע לעם ישראל במצרים מאז ירדו למצרים, תקופה שנמשכה 210 שנים.
פרשה זו היא תחנה ראשונה של עם ישראל כעם. זו הפעם הראשונה בתורה, שאנו פוגשים את זרעו של אברהם, יצחק ויעקב כעם. עד סוף ספר בראשית פגשנו את האבות ואת השבטים כיחידים. הנה כאן בתחילת ספר שמות מופיע עם.
יתר על כן בפרשה זו אנו פוגשים את הכינוי "עם" לבני ישראל בפעם הראשונה: ...הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (א', ט).
פרשה זו היא התחנה הראשונה בבריאת עם ישראל לאחר האבות. בלשוננו אנו קוראים לפרשה זו: פרשת בריאת עם ישראל.
ב. התגשמות גזירת ברית בין הבתרים עריכה
פרשתנו היא התגשמות גזירת ברית בין הבתרים. בהתגלות "ברית בין הבתרים" הקבה גזר על זרעו של אברהם אבינו שלושה דברים:
גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם
וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ אֹתָם
אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"
(בראשית ט"ו, יג).
בנבואה זו יש שלוש גזירות: גירות, שעבוד ועינוי. והנה, הפרשה הראשונה בספר שמות (א', א-כב) מתחלקת לשלושה חלקים וכל חלק מתאר גזירה אחת מהשלוש הנל.
- חלק א-גירות. שבעה פסוקים (א', א-ז)
פסקה זו מתארת את ההתרבות של עם ישראל בארץ מצרים. זהו התיאור היחיד של עם ישראל במצרים במהלך כל הגלות, תיאור שאינו עוסק בשעבוד.
- חלק ב-שיעבוד. שבעה פסוקים (שם, ח-יד)
פסקה זו מתארת את ההדרגתיות בשעבוד. מאז ההחלטה של מלך מצרים לשעבד את עם ישראל ועד לחיי שגרה של שיעבוד.
- חלק ג-עינוי שמונה פסוקים (שם, טו-כב)
פסקה זו מתארת את גזירת ההשמדה של הזכרים בבני ישראל.
גזירת העינוי היא החרפה של השעבוד. אם שעבוד זו עבודה קשה, הרי שעינוי- פירושו התעללות. עינוי- פרושו שהמשעבד עושה כל העולה על רוחו, זאת בניגוד לכל כללי המוסר האנושי. התורה תארה את גזירת העינוי על ידי דוגמה אחת: גזירת השמד על הבנים הילודים.
לסיכום, לפנינו פרשה שהיא קיומה והתגשמותה של ברית בין הבתרים. זרעו של אברהם הופך לעם. או אז הברית בין ה' לבין אברהם רוקמת עור וגידים. בשלב הראשון יש שעבוד ועינוי. מתוך כך יווצר עם ובהמשך יגיע לייעודו.
ג. בין בריאת אדם הראשון לבריאת עם ישראל עריכה
כאמור, פרשת "בריאת אדם הראשון" היא פרשת החטא והעונש (ראה פרק א'). מאידך הפרשה הראשונה של "בריאת עם ישראל" היא זו העוסקת ב"ישראל במצרים". עיון בשתי הפרשות יחשוף בפנינו דמיון רב במבנה של שתיהן וכן בתוכן.
באשר למבנה, שתי הפרשות מתחלקות לשלושה חלקים, ובשתיהן החלוקה לפסוקים זהה: שבע, שבע, שמונה. פרשת "בריאת האדם" מחולקת לפי התוכן בצורה ברורה מאוד:
- חלק א – הפיתוי והחטא. שבעה פסוקים (בראשית ב', כה-ג', ו)
- חלק ב – הבירור עם החוטאים שבעה פסוקים (שם, ג', ז-יג)
- חלק ג – העונשים לחוטאים שמונה פסוקים (שם, שם, יד-כא)
בדיוק לפי אותה חלוקה מתחלקת פרשת בני ישראל במצרים:
- חלק א - גירות. שבעה פסוקים (א', א-ז)
- חלק ב - שיעבוד. שבעה פסוקים (שם, ח-יד)
- חלק ג - עינוי שמונה פסוקים (שם, טו-כב)
המבנה הדומה של שתי הפרשות בא ללמד על הקשר בין שתי הפרשות ועל המשותף לשתיהן. זו "תחנה" ראשונה של בריאת האדם, וזו "תחנה" ראשונה של בריאת עם ישראל.
באשר לתוכן גם כאן וגם כאן הרעיון המרכזי משותף לשתי הפרשות: בריאת האדם נעשתה מתוך מצב שלילי מתוך חטא ועונש. מחד גיסא האדם חטא ונענש, ומאידך גיסא התוצאה הייתה לתועלת. אם האדם לא היה חוטא, לא היה מגיע לשלמותו כאדם (ראה הסבר פרק א' – פרשת בריאת האדם הראשון).
הסתכלות דומה ניתן לראות בפרשתנו. בריאת עם ישראל נעשתה מתוך מצב שלילי ובעייתי, מתוך שעבוד. נכון, השעבוד קשה אבל דווקא מתוך השעבוד עם ישראל נברא וצמח. השעבוד גיבש את עם ישראל. מהשעבוד יצא טוב ותועלת.
מתברר שכבר התורה מציינת שהשעבוד הוא תהליך להוציא משהו טוב. התורה מכנה את מצרים "כור ברזל": "וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ד', כ). ה"כור" נועד לזקק ולזכך את החומר שבו. כך מצרים הייתה מקום לזכך את עם ישראל. דווקא במצרים ודווקא על-ידי שעבוד יצא עם ישראל מגובש ומזוכך .
ד. "ובני ישראל פרו... במאד מאד" עריכה
פרשתנו היא המשך ישיר של פרשת "בריאת אברהם" ופרשת "בריאת יעקב" גם מבחינת הזמן וגם מבחינת התוכן. בשלוש הפרשות אנו נמצא התייחסות להתרבות של עם ישראל. יתר על כן פרשתנו (שמות א', א-כב) היא התגשמות הברכות לאברהם וליעקב באשר לברכת הזרע כפי שנראה להלן:
- הברכה לאברהם: בפרשת הברית עם אברהם ה' ברך את אברהם בברכת הזרע: "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד". יש כאן הדגשה מיוחדת באשר לברכת זרעו של אברהם. הביטוי "בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית י"ז, ו) אינו שכיח בתורה, והוא נמצא כאן להדגשה.
- הברכה ליעקב: גם בפרשת בחירת יעקב אנו נמצא את ברכת הזרע ובהדגשה רבתי: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם, כ"ח, יד) גם כאן השתמשה התורה בביטוי מיוחד להדגשת הפריון: "כַּעֲפַר הָאָרֶץ".
- עם ישראל במצרים: והנה בפרשתנו פרשת בריאת עם ישראל אנו מוצאים גם כן הדגשה של פריון והתרבות. יתר על כן כל הפרשה עוסקת בריבוי "הטבעי" של עם ישראל. ריבוי שהוא מעל הטבע, ובעקבות הריבוי של העם התורה מתארת את מעשיו של פרעה. וכך התורה כותבת: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (א', ז) . יש כאן הדגשה של שש מילים כדי לציין את ההתרבות של עם ישראל, ריבוי שיצא מגדר הטבע. יתר על כן אנו מוצאים כאן את אותו ביטוי שהופיע בברכת אברהם: "בִּמְאֹד מְאֹד". בדרך זו התורה רומזת לנו שההבטחה-הנבואה לאברהם אכן מתגשמת.
לסיכום, בשלוש הפרשות יש הדגשה של ברכת הזרע, הדגשה של ריבוי העם מעל הטבע. ובמילים אחרות, פרשת הבריאה של עם ישראל במצרים מתארת את הריבוי הטבעי הפלאי של עם ישראל, לכן לא פלא שאנו מכנים פרשה זו פרשת "בריאת עם ישראל", פשוטו כמשמעו.
ה. עם נולד - גוף וגשמיות עריכה
הנה לפנינו פרשת בריאת עם ישראל, אולם בלי תורה ומצוות. הכיצד? אכן כן הדבר דומה לתינוק שנולד. יש כאן יצור שלם ומזוהה. אך עדיין לא שייך לדבר על תוכן ולא על יעודו. אף לא על מהותו וזהותו של התינוק. לאט לאט ובשלבים יגדל ויתמלא בתכנים ובערכים.
כן ביחס לאומה. עם ישראל זה עתה נולד. יש עם. משהו גשמי חי וקיים. בהמשך, לאט לאט, יקבל העם את מהותו ואת זהותו. בהמשך יוגדר ייעודו-"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (י"ט, ו). בדרך זו התורה מדגישה את שני הפנים של עם ישראל: הסגולה והבחירה. לעם ישראל יש משמעות ותוקף כעם בזכות סגולתו. בגלל היותו זרעו של אברהם יצחק ויעקב. בזכות הברית עם האבות.
לישראל יש קיום כעם מצד הלאום שלו. ולכך "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" (עירובין י"ט, ע"א).כל עם נורמלי ובריא הוא קודם כל חזק וקיים מהצד הלאומי שלו. ורק אח"כ הוא קונה לו את הערכים. גם עם ישראל אמור להיות בריא בטבעו. יש משמעות ללאום. ורק אח"כ העם מקבל תורה ומצוות .