עם זו יצרתי/ב

פרק ב: פרשת נח - בריאת העולם מחדש

בריאת העולם מחדש אחרי המבול

כאמור בפרשה הקודמת האדם הראשון ונח הם "תחנות" באנושות, וכן הם "תחנות" בבריאת עם ישראל. שניהם שייכים ל- "אלפיים שנות תוהו". כלומר, גם אדם הראשון וגם נח הם בעלי משמעות לפני הופעת אברהם אבינו. הפרשה הראשונה בה מופיע נח בתורה זוהי פרשה בת 22 פסוקים. תוכנה של הפרשה מעיד על כך שהיא פרשת "בריאה חדשה". להלן נביא את הפרשה, נדון בה, ונסביר מה הופך אותה לפרשת בריאה.

נח – בריאת העולם מחדש

החטא- שלב א':

א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. 
ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. 
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. 
ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

החטא- שלב ב':

ה וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. 
ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. 
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. 
ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.

החטא- שלב ג':

ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו  אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. 
י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. 
יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. 
יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

העונש וההצלה:

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.
טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּה וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.
טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. 
יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. 
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. 
יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. 
כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. 
כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. 
כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה. 
                                                        (בראשית ו', א-כב)

א. סיכום עשרה דורות והמשך חדש

בפרשה זו אנו מוצאים ארבעה חלקים, ארבעה שלבים. הפרשה מתחילה בסיכום והסבר, לאיזה מצב הגיע העולם. ובעקבות זאת התורה ממשיכה בתכנית האלוקית לברוא עולם חדש.
א. החלק הראשון (ו', א- ד) מתאר בהדרגתיות את חטאי האדם מאז אדם הראשון ועד דורו של נח.
ב. בחלק השני (שם, ה- ז) ה' מחליט: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי... מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה".
ג. בחלק השלישי ה' מוצא מישהו יוצא דופן בכל העולם: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".
ד. בחלק הרביעי ה' משתף את נח בתכנית.
1. למחות את היקום
2. לבנות תיבה בעבור שארית הפליטה
3. נח ובניו ימשיכו את האנושות
התוכן של הפרשה כל כולו אומר דבר אחד. יש כאן בפרשה סיפור של בריאה חדשה. בריאת העולם מחדש.

ב. ההידרדרות

אנו אמונים על חלוקת התורה לפי פרשת השבוע. לכן אנו מתחילים את פרשת המבול בתחילת פרשת נח (ו', ט'). מי שקורא את פרשת המבול, החטא והעונש, מתחילת פרשת נח, הרי הוא לוקה בחסר. הדבר נראה כי העולם חטא וה' מעניש אותו מיד. כביכול, לא ניתנה ההזדמנות לתיקון.
אולם אם נקרא את פרשת החטא והעונש מסוף פרשת בראשית (ו', א), או אז נמצא מענה חינוכי לעונש הקשה. פרשת החטא והעונש מתחילה מפרק ו' פסוק א. שם מתחילה התורה בתיאור ההידרדרות המוסרית של האנושות. שם מתחיל החטא בעריות. רק אחר כך "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר", ולבסוף "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס".
התורה מציינת שלושה שלבים בחטא, ובדרך זו היא מדגישה שהדבר היה הדרגתי ונמשך זמן רב. העולם הדרדר לאט לאט והגיע לעברי פי פחת. הקדוש ברוך הוא "ארך אפים", אבל בסוף הוא מעניש. להלן נפרט את שלושת השלבים:

שלב א': "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו"

א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.
ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. 
                                                     (ו', א-ד)

הפרשה מתחילה בחטא של עריות, החטא אינו מפורט ואינו מוגדר. לא מפורט בדיוק מה היה החטא. אך ברור שמתחיל משהו לא טוב, וזה בתחום העריות. כפי שהחטא אינו מפורט ומוגדר, כך גם העונש אינו ברור, מה בדיוק. אך ברור שיש כאן תגובה- עונש: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

שלב ב': "רבה רעת האדם"

ה וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ
  וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה
 אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. 
                                       (ו', ה- ח)

בשלב השני החטא עדיין אינו מוגדר, אולם התורה מדגישה שיש הידרדרות והמצב כבר יותר חמור. חטא מערכתי: "רַבָּה רָעַת הָאָדָם... מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" האדם מוצג כרע. יתר על כן כל מגמתו וכוונתו, הכול שואף לרוע. אם זה לא מספיק התורה משתמשת בביטוי "כָּל הַיּוֹם". ללמדך שהרוע מילא את כל עולמו של האדם.
כפי שהחטא הלך והחמיר, כך העונש הולך ונהיה יותר חמור: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי". אולם יש תקווה: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". בחלק זה העונש מוזכר, אולם אנו נמצאים בשלב של "הדיונים בבית הדין". נראה שיש כאן גזר דין אך לא חתום. זה יבוא בשלב הבא.

שלב ג': "מלאה הארץ חמס"

יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.
יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. 
יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
                                                                        (ו, יא-יג)

בשלב השלישי יש יותר פירוט של החטאים:

• "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה"
• "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"
• "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם"
  

לאחר תיאור החטאים בא שלב העונש: "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". בשלב זה ה' משתף את נח בתכנית. נח הופך להיות חלק מהתכנית. צריך להשאיר שארית לעולם. צריך לבנות תיבה. נח מקבל תפקיד מרכזי בתכנית ההצלה ובהמשך קיום העולם.

ג. יחידה רעיונית אחת

פרשה זו (ו', א- כב) היא יחידה רעיונית אחת שלימה. התורה סוקרת את החטא והעונש ומפרטת. הפרשה מתחילה בתיאור ההידרדרות של האנושות, כפי שהסברנו לעיל. אולם יש צדיק אחד בארץ: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". התורה מדגישה שנח צדיק מיוחד בדורו: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". לאור חטאי האנושות בא החטא: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם..." מאחר שנח יחיד ומיוחד, ה' משתף אותו בתכנית העונש. ה' בוחר בנח להמשיך את האנושות. ה' גם מסביר לנח איך הוא שורד- ממשיך את האנושות ומציל את השארית: ה' מצווה את נח לבנות תיבה על כל פרטיה ודקדוקיה. הפרשה בת 22 הפסוקים מסתיימת בהכרזה: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה".
עד כאן סוף חלק א' של פרשת המבול. חלק זה הוא פרשה בפני עצמה (22 פסוקים). בחלק זה מתואר כל סיפור החטא והעונש. אפשר לראות בפרשה זו בחינת כלל. מכאן ואילך, עד סוף פרשת המבול - בחינת פרט.
במוקד הפרשה נמצא נח. בפרשה זו מופיע נח לראשונה. ה' "מוצא" את נח. התורה מתארת את צדקותו, ואנחנו מבינים למה ה' בחר בנח. אכן בפרשה זו ה' בוחר בנח להיות שותף בבריאת העולם החדש. אשר על כן אנו קוראים לפרשה זו פרשת "בריאת" נח.

ד. "ויעש נח...כן עשה"

פרשתנו מסתיימת בביטוי מיוחד: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה". הפסוק מדגיש על ידי הכפלה שנח עשה את ציווי ה'. "וַיַּעַשׂ...צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה". הדגשה זו באה להבליט את נח בניגוד לאדם הראשון. זה לא קיים את ציווי ה'. אדם הראשון צווה לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. ואכן התורה מדגישה שהיה שם ציווי. התורה עושה זאת על-ידי שימוש בפועל "לצוות" שלוש פעמים בפרשת הציווי, החטא והעונש!
1. "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם... וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ב', טז)
2. כאשר ה' מברר עם האדם את חטאו, הוא שואל אותו: "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי

  עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ..." (ג', יא)

3. כאשר ה' מעניש את האדם הוא מזכיר לו את הציווי: "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ

  לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ..." (שם, יז)

העולה מכך שהאדם צווה ולא קיים. מאידך ה' מצווה את נח, והוא כן מקיים. בדרך זו התורה אומרת שנח מתקן את חטא אדם הראשון. על כן נח נבחר להמשיך את האנושות. נח עושה את מה שמצפים מצאצאיו של אדם הראשון. מאז החטא העולם מצפה ומחכה לתיקון.
יש כאן שלב חדש ומשמעותי בהתפתחות האנושות. סוף סוף אחרי עשרה דורות מישהו מוצא חן בעיני ה'. מישהו מתהלך את ה'. מישהו ממלא אחר ציווי ה'. מישהו מתקן את הקלקול שאירע בתחילת הבריאה.
אין ספק שנח הוא "תחנה" משמעותית בבריאה מאז האדם הראשון. לשיטתנו יש כאן תחנה בבריאת העולם. כלומר, הפרשה שאנו דנים בה היא "פרשת בריאה".
בפרקים הבאים אנו נגלה שההכפלה: "ויעש...ציוה...עשה" היא אחד המאפיינים של פרשות בריאה. ביטויים כאלה יופיעו בתורה בעיקר בקרבן פסח, ביציאת מצרים ובהקמת המשכן.

ה. "והקמתי את בריתי אתך"

יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ
לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם  כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע.
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ 
וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.
                                     (ו', יז- יח)

הקדוש ברוך הוא משתף את נח בתוכנית- בעונש: ה' יביא מבול על העולם "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר...כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" ה' ממשיך ומבטיח לנח: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ... אַתָּה וּבָנֶיךָ"
מקובל עלינו שברית היא בין שני צדדים. כל צד מחויב בחלקו. לפי הבנה זו, חלקו של נח בברית לעשות תיבה ולשמור ולשַמֵר את כל מי שבתוכה בשנת המבול.
ומה חלקו של ה' בברית? כשה' אומר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ...", מה הוא מבטיח? פרשני התורה דנו בשאלה זו. להלן נביא שלוש דעות בנידון:
רש"י: "ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור."
ר"א אבן עזרא: "ה' נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו. כמו כן מוסיף הראב"ע: "...זאת הברית רמז לקשת."
רמב"ן: "שיבוא המבול, בריתי תהיה קיימת אתך. כלומר, שתחיו שם בתיבה ותתקיימו לצאת משם לחיים."
לפי רש"י, ה' מבטיח לנח שהפירות לא ירקבו. כלומר, שבמהלך שנת המבול נח יצליח לשרוד בתיבה. רש"י מביא פירוש נוסף: עוד לפני שיבוא המבול, ה' מבטיח לנח שהרשעים שבדורו לא יהרגו אותו.
ר"א אבן עזרא דומה לרש"י, ואף מסביר אותו. הוא מסביר באופן כללי: ה' מבטיח לנח שלא ימות במבול, כמו שאר העולם. הראב"ע מוסיף פירוש נוסף: לדבריו, עוד לפני המבול ה' רומז לנח על ברית הקשת, זו שתבוא אחרי המבול.
בפירושו השני הראב"ע מרחיב ואומר שהברית אינה דווקא הישרדות של נח ובניו. אלא הברית כללית ומקיפה. זוהי ברית עם היקום, שלא יחרב שוב. היא ברית הקשת והענן.
רמב"ן בסגנונו מסביר את דברי קודמיו. הרמב"ן מתמקד ואומר, שהברית עם נח אינה אלא הבטחה, שישרוד בתיבה ויעבור את המבול בשלום.
לסיכום, שלושת הפרשנים אומרים את אותו הרעיון. ה' כורת ברית עם נח. זה יעשה תיבה ויפעל בה בשנת המבול, וה' מבטיח לו שינצל מהמבול.

ברית- בריאה
רמב"ן בפירושו ראה צורך להוסיף נופך משלו. הוא הסביר את המילה "בריתי" ופתח לנו צוהר לחשיבה מקיפה ורחבה ביחס לפרשת נח ולכל התורה. ואלה דברי הרמב"ן:

המלה "ברית" נגזרת מן "בראשית ברא אלוהים..." 
והנה בריתי כמו ברייתי. 
                                  (רמב"ן, ו', יח)

רמב"ן סובר שהמילה "ברית" מקורה במילה "ברא". לכן הוא ממשיך ומסביר שבריתי שווה "ברייתי", כלומר בריאתי. לפי דברי רמב"ן, יש להבין אחרת את הפסוק "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי". לדבריו ה' מבטיח לנח להמשיך ולקיים את הבריאה. (לפי הסבר זה, רמב"ן דומה לראב"ע שהסביר את הברית כרמז לברית הקשת בענן).
מתברר אם כן שרמב"ן "פורץ דרך" בנושא שלנו. מדברי רמב"ן עולה שהפרשה שלנו (ו', א-כב) שעוסקת בברית בין ה' לנח, היא פרשת בריאה. בריאת נח או בריאת העולם.
דברי רמב"ן כאן אינם אלא ציון דרך. לפי דבריו, כל אימת שהתורה תכתוב ברית, יש להבין זאת כבריאה. כל פרשת ברית היא בעצם פרשת בריאה. ואכן כן, כך נמצא "בפרשות בריאה" שנדון בהם בהמשך. חלק מהן- פרשות ברית, ואנו נתייחס אליהן כאל פרשות בבריאת עם ישראל (פרשת ברית המילה אצל אברהם אבינו ופרשת חידוש הברית במעמד הר סיני).

ו. נח שותף בבריאה

אדם הראשון ונח הם זוג. שניהם שייכים לאותה תקופה, אלפיים שנות תוהו. שניהם "תחנות" בהתפתחות האנושות לפני הופעת אברהם אבינו. שניהם קשורים לבריאת העולם. אדם הראשון הוא חלק מבריאת העולם, וסיפורו מופיע מיד בסמוך לסיפור בריאת העולם. יתר על כן סיפורו של האדם משולב יחד עם סיפור הבריאה. גם סיפורו של נח משולב עם בריאת העולם. זה שלאחר המבול, העולם שנברא מחדש.

פרשת בריאה בזוגות
עד כאן דנו בשתי פרשות בריאה, זו של האדם הראשון וזו של נח. שתי פרשות אלה הן "התחנות" הראשונות במסגרת עשר "תחנות" בבריאת עם ישראל. בהמשך נראה שכל הפרשות בנויות בזוגות. יתר על כן אנו נמצא סדר ושיטתיות בכל זוג פרשות. תמיד הפרשה השנייה תהיה המשלימה של הראשונה ושכלול שלה.
ובהיבט אחר תמיד נמצא שבפרשה הראשונה ה' פועל והאדם נפעל. ואילו בפרשה השנייה האדם שותף עם ה' במעשיו. אכן כך היא התמונה בשתי הפרשות הראשונות:
בפרשה הראשונה, פרשת האדם- החטא והעונש, האדם נפעל והוא אינו שותף בבריאה כלל וכלל. בפרשה השנייה, פרשת נח, נח שותף פעיל בעולם המתחדש.
בפרשת נח ה' כורת אתו ברית. כלומר, יש שותפות. הקדוש ברוך הוא מבטיח לנח הצלה וישועה. נח מבחינתו שותף בברית ומתחייב לפעול גם הוא. נח בונה תיבה. נח ובניו אמורים לקיים את כל בעלי החיים שבתיבה במשך כל תקופת המבול. תופעה זו של שותפות האדם בבריאה אינה חד פעמית. זהו צעד ראשון במהלך אלוקי ארוך ומכוון. מהלך אלוקי ורצון אלוקי, שבו האדם אמור להיות שותף בבריאה.