עם זו יצרתי/א

פרשת בריאת האדם הראשון

פרשת החטא והעונש

א. הפיתוי והחטא- 7 (6+1)

כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ  מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ  מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל.
ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ  פֶּן תְּמֻתוּן. 
                                                            (ב', כה- ג', ג)

ב. בירור הדין- 7 (6+1)

ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.
ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. 
ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. 
י וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. 
יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. 
יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. 
יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. (ג', ז –יג)

ג. העונשים- 8 (7+1):

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. 
טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. 
טז אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ. 
יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי 
  חַיֶּיךָ. 
יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. 
יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ  כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.  
כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה  כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי.  כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.                                                            
                                            (ב',כה; ג', יד –כא)

א. אדם – נח - אברהם

האדם הראשון הוא תחילת האנושות בכללה, לכן הוא גם תחילת עם ישראל. אשר על כן האדם הראשון הוא ה"תחנה" הראשונה בבריאת עם ישראל. תחנה טרום אברהם אבינו. חז"ל מורים לנו שצריך לראות באדם הראשון את נקודת הבראשית של עם ישראל, הגם שאברהם אבינו הוא אבי האומה.

דברי חז"ל אלו רמוזים בפרקי אבות:

"עשרה דורות מאדם עד נח..., עשרה דורות מנח עד אברהם..." 
                                              (אבות ה', ב)

חז"ל לא באו לספור שמאדם עד נח, יש עשרה דורות, זאת ניתן למצוא בבדיקה פשוטה. חז"ל באו ללמדנו שאדם הראשון ונח הם תחנות מקדימות לאברהם אבינו.
בעבודה זו אנו דנים ב"תחנות" הבריאה של עם ישראל. לכן אנו נתייחס לאדם הראשון כאל תחנה ראשונה בבריאת עם ישראל.

ב. האדם "בכח" והאדם "בפועל"

לאור דברינו עד כה, עלינו לחפש פרשה בת 22 פסוקים במסגרת הפרשות העוסקות באדם הראשון. פרשה שהתוכן שלה קשור לבריאת האדם.
כידוע, התורה כתבה פעמיים את תיאור בריאת האדם:

1. "בצלם אלוקים"
בפעם הראשונה התורה תיארה את בריאת האדם בהדגשה שהוא "בצלם אלוקים":

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים  נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ  זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.  
                                                         (א', כו-כז)

2. "עפר מן האדמה"
בפעם השניה התורה תארה את בריאת האדם תוך הדגשה של "עפר מן האדמה":

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה
                                                                   (ב', ז)

לפנינו שני תיאורים שונים. שני תיאורים מזוויות שונות, אולם גם לאחר שני תיאורים אלו עדיין איננו פוגשים את האדם המוכר לנו. עדיין האדם אינו אלא "בכח" ולא אדם "בפועל".

האדם כבר מושלם מבחינה פיזית, גם כן מבחינה רוחנית- "רוח ממללא". יש בו דעה, ואפשר לצוות אותו. אולם האדם טרם עמד במבחן הציווי. נראה לאמר כי רק כאשר האדם יעמוד במבחן הציווי הראשון, או אז יממש את היותו אדם, ויהפוך להיות אדם בפועל. להלן ננסה להסביר מדוע.

ג. האדם בפועל - בעל בחירה חופשית

האדם נוצר עם בחירה חופשית בין טוב לרע. הוא נברא עם שני יצרים: יצר הטוב ויצר הרע. בזאת הוא מובדל מהמלאכים והבהמות, בזאת הוא מאופיין כאדם. למלאכים אין בחירה חופשית הם עושים רצון קונם "בבחירה חיובית" ותמיד. אצל הבהמה לא שייך בחירה כלל וכלל, היא פועלת מתוך יצרים וחושים בלבד. האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. יש לו יצרים כמו בהמה ומאידך יש לו שכל ורוחניות כמלאך. כל חייו האדם נמצא במתח מתמיד בין עולם הגשמיות לעולם הרוחניות בין היצרים לבין השכל, בין הנפש הבהמית שבו לבין הנפש האלוקית שבו. לכן כל עוד והאדם לא עמד במבחן של בחירה חופשית, הרי שהוא לא מימש את היותו אדם.
כאשר האדם הראשון קיבל את הציווי הראשון, לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, עומדות בפניו שתי אפשרויות. או להישמע לציווי ולא לאכול, או להתפתות ולהיכנע ליצר הרע ולא לקיים את הציווי. רק לאחר מימוש הבחירה החופשית, האדם יגלה כי הוא אדם. רק כך הוא יממש את ייחודיותו כנברא בעל בחירה חופשית, כלומר היותו אדם.

ד. החטא הוא שהפך את האדם לאדם

והנה, האדם בחר לחטוא. על פניו- מאכזב מאוד. "מצווה אחת הייתה בידו, ונתערטל ממנה" (רש"י, ג', ז'). אולם, בראיה אחרת, החטא הוא שעשה את האדם לאדם. אם לא היה חוטא אלא בוחר בטוב היה כמלאך ה' העושה רצון קונו. אלא שמלאכים יש לו לה' די והותר בשמים. כאן עלי אדמות הוא ברא אדם שמסוגל גם לחטוא. בעצם, החטא מבדיל אותו מהמלאך. כלומר רק על ידי החטא, האדם יגלה ויממש את מהותו כאדם.
נמצאנו למדים, שהבחירה ברע, היא שעשתה את האדם לבריאה המיוחדת שנקראת אדם . זו הבריאה המובדלת מהמלאכים שבוחרים רק בטוב, כי הם ללא בחירה חופשית. כמו כן הבריאה הזאת- האדם- מובדלת מחיות הארץ הפועלות לפי חושים ודחפים בלבד, והיא ללא בחירה חופשית כלל.

תכלית האדם לתקן נמצאנו למדים שמציאות החטא, היא טבעית לאדם. החטא הוא חלק הכרחי. בבחינת "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז', כ). כלומר, ניצול הבחירה החופשית והבחירה ברע, הופכת את האדם מאדם בכח לאדם בפועל. מאידך, ברור מאליו שהאדם החוטא אינו האדם האידאלי. ואין כאן המקום להאריך .

ה. בריאת האדם בפעם השלישית

כאמור, החטא הפך את האדם מאדם "בכח" לאדם "בפועל". פירוש הדבר שפרשת החטא והעונש היא פרשת "בריאה". כאן "נברא" האדם שוב, בפעם השלישית. והנה פרשה זו (ב' כ"ה-ג', כ"א) היא בת 22 פסוקים.
אכן כן עיון בפרשה מגלה שעתה לפנינו אדם אחר. אדם המסוגל לחטוא וגם לקבל עונש. אדם שמבין את ייעודו בחיים: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי." (ג', כ). הנה לפנינו אדם המבין את הייעוד המשותף לו ולאשתו. מכאן והילך האדם ואשתו יחיו מחוץ לגן עדן, בעולם "רגיל". זה המוכר לנו.
לסיכום, לאחר פרשת החטא אנו פוגשים אדם אחר. לכן אנו קוראים לפרשה זו "פרשת בריאת האדם". להלן נדון בפרשה, במבנה ובתוכן, ונעמוד על כך שיש כאן יחידה רעיונית אחת שלימה.

ו. מבנה ותוכן הפרשה

כל הפרשה עוסקת ברעיון אחד שלם: החטא והעונש. אומנם התוכן הוא החטא והעונש, אולם המשמעות של הפרשה היא: בריאת האדם מתוך החטא והעונש. כלומר האדם הופך למשהו אחר בעקבות הנפילה והעונש. עד כאן היה האדם בגן עדן. איננו מבינים מה הפירוש, מה המשמעות. אדם ואשתו ערומים "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ". ובהיותם ערומים ה' מדבר אליהם. הדברים אינם ברורים. איננו מבינים מציאות שכזו. רק לאחר החטא ולאחר הגרוש מגן עדן, רק אז אנו נפגוש את האדם המוכר לנו. אם כך משמעות הפרשה היא, שהאדם בפרשה זו "נברא" שוב.
באשר למבנה, גם זה מעיד שלפנינו פרשה אחת שלימה. הפרשה בנויה משלושה חלקים שווים ודומים במבנה:

• חלק ראשון- הפיתוי והחטא: 7 פסוקים (ב', כה- ג', ו)
• חלק שני- בירור הדין: 7 פסוקים (ג', ז- יג)
• חלק שלישי- העונשים: 8 פסוקים(ג', יד- כא)

לפנינו שלושה חלקים המציינים התפתחות באירוע:
א. הפיתוי והחטא
ב. הדיון והבירור עם החוטאים
ג. העונשים

עניין הלבוש
עניין הלבוש מופיע בכל חלק של הפרשה.

• בחלק הראשון הפתיחה היא בלבוש "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ."
• בחלק השני גם כאן הפתיחה היא בלבוש "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת."
• החלק השלישי מסיים בעניין הלבוש, ובזאת הפרשה מסיימת כעין שפתחה "וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם."

להלן תרשים של המבנה:

• חלק א': לבוש+ שישה פסוקים- (החטא).
• חלק ב': לבוש+ שישה פסוקים- (הבירור).
• חלק ג': שבעה פסוקים+ לבוש- (העונש).

העולה מכך, שכל הפרשה – 22 פסוקים הם יחידה אחת שלימה וסגורה.
לסיכום, פרשת החטא והעונש היא פרשת "בריאת האדם הראשון". האדם הפך לאדם בפועל. האדם נברא מתוך משבר, נפילה, מתוך החטא והעונש. אכן כן פרשה זו בת 22 פסוקים. כפי שאמרנו, התורה משתמשת בפרשות של 22 פסוקים כדי לציין בריאה. מאחר שאנו עוסקים בפרשות בריאת עם ישראל, הרי שפרשת בריאת האדם הראשון היא הפרשה הראשונה ("התחנה" הראשונה) של בריאת עם ישראל.