על מצב היהדות והספרות העברית בגולה
חיים נחמן ביאליק
(שיחה עם ב"כ סט"א אדר ב' תרפ"ד)
... אם תשאלני מה דעתי על מצב היהדות ברוסיה או בארצות גולה אחרות, לא אדע לענותך עכשיו בדברים ברורים על המצב של עכשיו בכמה ארצות, אולם יכול אני לאמור לך על המצב של יהודי מזרח אירופה. בגרמניה, שכולם מרגישים הם את עצמם כאילו הם נמצאים באכסניה מזוהמת, שאין דעת בעליה נוחה מהם, האורחים מתאכסנים אצלם שלא ברצונם הטוב. כולם כאלו עומדים הם על רגל אחת באיזה יריד, ואין שום מובן וטעם לקיומם. מארצות מולדתם לא הביאו אתם מאומה ובמקומם החדש לא יצרו מאומה. אין אדם יודע את מחרתו. כל רוח מצויה עוקרת אותם שוב ממקומם ומשליכה אותם למקום אחר. הם כמו עלים נושרים בימי הסתיו, נשואים הם ממקום למקום ע"י כל גל קל של רוח כל שהיא. מקור חיותם היחידי – המעלות והמורדות של הואליוטה וכל הצרופים התלויים בשער הכסף. אין שום סימן לעבודה של יצירה ובנין. אם בארצות מולדתם בגולה, היתה לחיים היהודיים דמות כל-שהיא של קביעות, הנה בגולה הכפולה של גרמניה אין אפילו סימן וזכר לקביעות כזאת. הדור הצעיר הולך וגדל ללא תרבות, ללא מסורת, ללא חנוך וללא תכלית ומטרה; הוא ממלא רק את בתי ההוללות, בתי הקפה ובתי הבורסה; הכשרים שבהם מתנוולים, ואלה שחיו חיי כעור בארצם הולכים ומתכערים כאן שבעתים. נסבלים הם בדוחק גדול ע"י התושבים העיקריים של המדינה, הרואים אותם בעין רעה. בעיני אזרחי המדינה נחשבים הם לפרה חולבת ומקור של נצול ויחד עם זה הם למעמסה עליהם. "כספם כשר והם טרפה" – רק פרזיטים יכולים להשלים עם קיום כזה.
ואשר למצב הציונות שם – לדעתי אין לגלות שום מושג אמתי על דבר כל מה שמתהוה והולך כאן בא"י. אלו היו יודעים את הנוצר והמתהוה כאן, דברים כהויתם, כי עתה הגיעה לציונות בגולה שעה של עליה ותגבורת הרוח; רבים מבעלי היכולת, הפקפקנים והספקנים היו מביאים את אמצעיהם ואת כשרונותיהם לא"י. התעמולה הציונית אינה מספקת, המציאות בא"י יכולה בל ספק להמציא חומר לתעמולה יותר מכרעת מזו של עכשיו. כל בעלי הנפש מרגישים עתה ברפיון הקיום של הגלות ובכשלונו. אבל הלאות והרשלנות בעבודת ההסתדרות הציונית מצד אחד, והפולמוס של האופוזיציה מצד שני – מסיחים את הדעת מן העיקר.
שאלתני מה הם רשמי הראשונים מא"י? – אין אני ממהר לקלוט רשמים ולהביע את דעתי הברורה מיד, קולט אני רשמים לאט לאט, במשך זמן רב. עוד לא ראיתי הרבה בא"י עכשיו, בפעם הזאת, אולם, גם על-פי הרשמים הראשונים שלי – "הוספתי על השמועה". לא האמנתי למראה עיני, כל מה שראיתי עד עכשיו הוא ממש מחזה מדהים. יצירה כזאת בתל-אביב, מכרעת היא בעיני כנגד יצירות של מאות שנים בגולה. תמיהני אם יש בכל העולם פנה כזאת לישראל. בנין בתים כאלה, אך ורק ע"י יהודים, מן המסד ועד הטפחות – זה מחזה מרהיב עינים. יודע אני כי יש מצוקה ודוחק בחיים הכלכליים, אבל באיזה מקום בעולם אין כיום מצוקה כלכלית? די ביצירה זו של עיר עברית שלמה כדי להכניס אמונה בלב הספקנים והפקפקנים, שדבר תקומת הארץ היא עובדה שאין לבטלה.
ואשר למצבה של הספרות העברית בחוץ-לארץ שאתה שואל? – המלחמה והמהפכה ברוסיה כמעט שהביאו כליה על כל העבודה של הוצאת-ספרים עבריים שם. אלה מן המו'לים שנמצאו מחוץ לגבולות רוסיה שבו לאט לאט לעבודתם, אולם ירידתם הזמנית של בתי הוצאת הספרים המשובחים מעל הבמה גרמה להרבות מספר המו"לים ההדיוטים ברומניה, בפולניה ובליטה, שהציפו את השוק במין ספרות "מעשה חרושת", ביחוד במקצוע ספרי הלמוד והחנוך. הדרישה לספרים כאלה שגדלה לרגלי התרבות בתי הספר העבריים, העממיים והתיכוניים, בארצות ההן – היא היא שמשכה אל מקצוע המו"לות כל מיני ידים עסקניות. אנשים שאין להם שום יחס אל הספרות, אלא רואים אותה כשאר הסחורות, הם שכבשו את השוק. אולם בצדם של אלה שבו לאט לאט לעבודתם גם המו"לים המומחים ובני-הסמך, וגם נוצרו בתי הוצאת ספרים חדשים, כגון "שטיבל" "אמנות", "אשכול", "דביר" ועוד, שעבדו בשלש השנים האחרונות עבודה כבירה ונמרצה והביאו לעולם מספר מסוים של ספרים טובים ומועילים.
על ידי ההוצאות הללו, שקבעו את ישיבתן בגרמניה, נוצר כעין מרכז ספרותי שם, אולם יש להודות כי המרכז הזה איננו טבעי ולא יעמוד לאורך ימים. סוף סוף מקום חיותה של הספרות העברית הוא בארצות שבהן יש אוכלוסין יהודים. יש לראות את ברלין כמרכז זמני, כמין מעבר, וכבר יש סמנים מובהקים שכחו של מרכז זה הולך ותש. הספרות העברית תחזור אל האכסניות הטבעיות שלה, לפולניה ולארץ-ישראל. ואמנם המשבר לא אחר מלבוא. השנה האחרונה שנת המשבר לגרמניה הביאה שם משנה-שברון לספר העברי. המארה נשתלחה פתאום במקצוע זה. נסגרו כמה בתי דפוס ובטלו כמה בתי הוצאת ספרים. רוב בתי הוצאת-הספרים העברים שואפים לעבור לא"י, "המרכז" בגרמניה הוא בן יומו. אך ישיבתם הארעית של יוצרי הספר העברי בגרמניה לא עברה, כמובן, בלי השפעה מסוימת על היהדות הגרמנית. ואמנם לא מעט השתוממו חכמי גרמניה בראותם את התחיה והתנועה הרבה בספרות העברית, ויש מהם שנטפלו לעבודה זו.
המאסף המדעי "דביר" נברא לכתחלה לשמש גשר בין עובדי הספרות והמדע העברי. לפי ידיעתי עשה מאסף זה רושם כביר בחוגי אנשי המדע של המערב; הוא רכז סביבו רבים מהם,ולא עוד אלא שהשפיע על העומדים בראש האקדמיה להתקדמות המדע הישראלי בברלין לעורר בקרבם הרהורי תשובה בנוגע לערכה הלאומי של הלשון העברית, לגבי יצירת המדע העברי. וכבר יש מהם כאלה שאמרו להריק את יצירותיהם ללשון העברית. גם ברוסיה לא פסקה לגמרי עבודת היצירה העברית, עם כל הרדיפות והגזרות. מתוך המכתבים שהגיעו אלי מרוסיה יודע אני כי נצברו שם הרבה כתבי-יד, וביניהם מכתבים חשובים מאד, המצפים לגואל; אבל, לפי התנאים המדיניים הקיימים עכשיו ברוסיה, מספקני אם ימהר לבוא יום גאולתם.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.