על גבול הדממה/בוקר צח ובהיר
בֹּקֶר צַח וּבָהִיר, בֹּקֶר טוֹב...
וְתָמִיד הוּא מַבְטִיחַ לִי רֹב –
וּכְחֹם צָהֳרַיִם אֶשְׁכַּח
רִמְזֵי טוֹב שֶׁל הַבֹּקֶר הָרַךְ.
וּשְׁחוֹחַ אֵתַע בַּדְּרָכִים,
מַר-נֶפֶשׁ, עָיֵף וּמַשְׁמִים;
לֹא אֵדַע מָה אָבַד לְחַיַּי –
עַד בּוֹא דִמְדּוּמִים – דִמְדּוּמַי...
לְאוֹרָם הַנוּגֶה אֶזְכְּרָה
רִמְזֵי אֹשֶׁר אֲשֶׁר לְצָפְרָא.
קנטרה
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.