על אילת השחר (ביאליק)

עַל אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר \ חיים נחמן ביאליק

מְאוֹרָה עַל-פִּי נוּסַח סְפָרַד

נֶחְשְׂפוּ שׁוּלֵי רָקִיעַ, וַיִּדְרֹךְ עַל-סִפּוֹ
הַשַּׁחַר, וַיְצַו עַל-לֵיל: צֵא מִפּוֹ!

 וַיְשַׁנֶּה פְנֵי הַכּוּשִׁי וַיְשַלְּחֵהוּ,
וַיֶּאֱסֹף נֵרוֹתָיו, וַיְכַבֶּה כוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ,

 וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ הַשְּׁחַרְחֹרָה,
וַיִּתְפָּרֶק נִזְמֵי הַזָּהָב, וַיֵּצֵא אַט בְּגַפּוֹ,

לָלִין בַּעֲמָקִים וּבָחֳרָשִׁים מְצִלִּים,
לָשִׁית בַּכֵּפִים עַל-עֲטַלֵּפִים כַּפּוֹ.

רַק הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר עוֹד קוֹרֵץ עֵינוֹ,
לֹא יִכְבֶּה נֵרוֹ וְלֹא יִכְהֶה רִשְׁפּוֹ;

קָבוּעַ כַּנֹּפֶךְ בִּירִיעַת תְּכֵלֶת
יָפֵץ אוֹר צַחַר מִנְּקֻדַּת כַּסְפּוֹ.

חֻבְּאוּ כּוֹכְבֵי בֹקֶר, תִּמּוֹג עֵיפָתָה
מִנִּשְׁמַת הַשַּׁחַר וּמִנִּיד עַפְעַפּוֹ.

וּשְׂפַת הַיְרִיעָה קֵדְמָה מִתְלַבֶּנֶת,
וּבְאַחֲרִית יָם עוֹד יָעִיב בְּאַפּוֹ.

וּשְׁחָקִים יֶחֶוְרוּ יֵלְכוּ הָלוֹךְ וָאוֹר,
יֶחֱוַר הַיְקוּם וְכָל-אֲגַפּוֹ;

יָגִיחוּ יִגָּלוּ מִבֶּטֶן הַחֹשֶך,
וְיָקֵא הָאֹפֶל אֶת-בִּלְעוֹ וְטַרְפּוֹ.

וְאֵד לָבָן יַעַל מֵחַמֵּי הַנָּחַל,
וְדַיָּג מַשְׁכִּים מֵשִׁיט צִנָּה מֵחֻפּוֹ.

וּבַעֲשָׂבִים רְטֻבִּים מֵרְסִיסֵי לַיְלָה
מְפַלֵּג בָּעֵמֶק הַפֶּלֶג לְשִׁטְפּוֹ;

יִרְעַד עַל-חֲצָצָיו הוֹמֶה וּמְבַעְבֵּעַ,
יְקַפֵּץ כַּיֶּלֶד – וּמַה-יָּפֶה קִצְפּוֹ.

וּמְלֹא תֵבֵל יַחֲרִישׁ דּוּמָם וְיָחִיל
לְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בֶּעֱזוּז תָּקְפּוֹ.

הַכֶּלֶב עַז הַנֶּפֶשׁ נִלְאָה לִנְבֹּחַ,
הֹזֶה בִּמְלוּנָתוֹ וְנָח מִזַעְפּוֹ.

וְשֶׂכְוִי אֶל-רֵעֵהוּ מֵרָחוֹק קוֹרֵא,
יָעִיר הַבֹּקֶר בִּגְרוֹנוֹ וּמְחִי גַפּוֹ;

אוֹר אוֹר, בַּרְקָאי! הַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה! –
רָאָה הַלַּיְלָה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-עָרְפּוֹ;

הִתְלַקַּח הַמִּזְרָח, הַטַּל הִבְרִיק מָטָּה,
מִקֶּדֶם זָהָב יֶאֱתֶה אֶל-נִטְפּוֹ.

וַיֵּעוֹר הֶחָרוּץ וַיֵּצֵא לִמְלַאכְתּוֹ,
כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ וּפִיּוֹת טַפּוֹ.

וְיָרֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יָרוּץ בֵּית אֲדֹנָי
וַאֲשֶׁר בָּנָה לֵאלֹהָיו בַּיִת בִּשְׂעִפּוֹ.

וְלֵב חָלָל כְּלִבִּי יֵעוֹר עִם-פִּצְעוֹ,
אֲשֶׁר כָּלָה קֵיצוֹ וַיָּבֹא חָרְפּוֹ;

יִרְאֶה זִיו אֲדֹנָי מִתְחַדֵּשׁ לַבְּקָרִים,
וְשָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו וְזָכַר יְמֵי חָרְפּוֹ,

בִּשְׁכֹּן חֶסֶד אֵל וַאֲמִתּוֹ בְּקִרְבּוֹ,
בְּהִלּוֹ נֵר אֲדֹנָי עֲלֵי שַׂרְעַפּוֹ;

וַיַּחֲלֹם כְּיוֹסֵף וְהוּא דָגוּל מֵרְבָבָה,
וְעַתָּה, אֲהָהּ! – וְהוּא צְעִיר אַלְפּוֹ.

וַיֵּדַע כִּי אִוַּלְתּוֹ סִלְּפָה דַרְכּוֹ
וְאלֹהִים שָׂךְ בַּעֲדוֹ מִיַּשֵׁר סִלְפּוֹ.

לַבְּקָרִים תִּדְלֹף עֵינוֹ אוּלַי יֵרָפֵא,
וּפִצְעוֹ יַעֲמִיק אַף יִמַּק מִדִּלְפּוֹ.

לוּלֵא נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר,
כִּי יַךְ אַף יִשְׁלַח דְּבָרוֹ לִרְפֹּא.

תרנ"ב.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.